הגר לא זזה ממקומה על הריצפה, איכשהו לא הצליחה להוריד את עיניה ממנו, והוא מצידו בהה בצבע עיניה הכחול, כאילו ראה את מעמקיו של הים בתוכה. האווירה הדחוסה הפתאומית שנכפתה עליהם חוללה בו סערה שלא יכל להסביר. הוא התרומם וזחל לעברה.
ליבה הלם בכוח כנגד צלעותיה. זה לא בסדר, זעקו תמרורי האזהרה במוחה. אם לא תקומי מייד, ותעיפי אותו מחדרך, ומייד!!!!! את עלולה להסתבך, ולהקלע למלכודת שממנה לא תוכלי לצאת לעולם, היום את מתחתנת, זה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה, הם מסוגלים לסקל אותך באבנים, ולבסוף לשבת עליך שבעה. הם ירצחו אותך בדם קר, ויזרקו את גופתך לכלבים..
אבל חבלים נסתרים קשרו אותה לחלום מטורף וחושני כמוהו לא חוותה מעולם, וגופה בגד בה ולא זז.
אריק ישב קרוב אליה בישיבה מזרחית, ובהה בשפתיה. ברכיו נגעו לא נגעו בברכיה, באיטיות הוריד מראשה את הגומייה ואחז במפלי שערותיה בין אצבעותיו. הדרך לשפתיה היתה קצרה ממה שחשב. הקטנה הזאת לא יודעת איך להתנשק, חשב בגיחוך כשהבריש את שפתיו על שפתיה, ולכד את שפתה התחתונה, נדמה היה שהיא עוצרת את נשימתה לרגע. הדודה מעברה השני של הדלת הרימה את קולה, "ילדים!!!! מי בא לעזור לי עם המזוודה?!!" ונשמעה כאילו עמדה לידם. מבחוץ, למרות שהחלון היה סגור שמע חבורת חסידים שרה שירים קופצניים, מן הסתם משמחים את הכלה, או החתן. והגר... בהתה בו בעיני עגל, בעוד הוא החל עוצם את עיניו.
המבט הזה שנעצה בו עצבן אותו, והיה לו חשק לשלוח אצבעות כדי להוריד את עפעפיה.
קולה הגבוה של הדודה דווקא עורר אותו, כי חש את ריח הסכנה שהתנוסס באוויר וזה הלהיט אותו. על החסידים המזמרים למטה לא רצה לחשוב כלל, והיא המשיכה לבהות בו, מה שגרם לו לשנות גישה. הוא גלש בשפתיו אל צווארה, וסחט ממנה גניחה צרודה.
כשתחב את אפו בשקע שבין כתפה לצווארה, חש מוזר כמו שלא חש אף פעם, ולא ידע למצוא הסבר לכך. הנשים איתן בילה בחייו במיטה ומחוצה לה, היו נמרחות עליו, ויונקות אותו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שולחות אל גופו ידיים מלטפות בתשוקה בלתי מרוסנת, ושורטות בנהימה חייתית. והגר נטועה דוממת מולו מנסה להבין מה קורה איתה, ונותת לו להרגיש חוסר אונים מוחלט, כאילו נישק אישה לראשונה בחייו.
'מסתובבים בבית מאבטחים... סגרי את הדלת שלא יכנסו חלילה לחדרך....' הדהד המשפט בראשה, והיא ידעה שזה לא צנוע ולא בסדר, שזה חטא שלא נברא כמוהו, ושסופה על כך יהיה שתישרף בגיהנום, אבל הריח שלו שיגע אותה, המגע של שפתיו בשפתיה היה שונה ולא מוכר, וזה היה גיהנום קטן מטורף ולא נתפס. לראשונה הצליחה לדמיין את מויישה בן גדליה אלעזר, חבוש מגבעת שחורה, עיניים קטנות וזקן מדובלל, התמונה היתה כל כך חדה במוחה, שהיא נסוגה ממנו בחדות, וקריאת בהלה נפלטה מפיה.
"מה קרה...?" הוא רצה לבעוט בקיר מתסכול. הוא רצה לחנוק אותה, והוא רצה לחדור אליה באותה מידה של כעס.
"מויישה...." מלמלה.
"מי?" הוא לא האמין שזה קורה לו. פשוט לא האמין.
איך תסביר לו שמויישה הופיע לה בדמיון, למרות שלא ראתה אותו אף פעם, ודי במראה זה כדי להרגיש בחילה חמוצה. "כלומר...." נשמעה אבודה, והחלה נעה כמו חיה לכודה.
אריק אחז בזרועותיה ולחץ על עורה, המחשבה שישאיר סימן כלשהו על העור העדין, הלהיבה והטריפה אותו בעת ובעונה אחת. הוא נטה בגופו אליה וגרם לה לאבד את שיווי משקלה, נשכב עליה בהתאמה מטורפת, והסתער על שפתיה...
דפיקה קולנית העירה אותו מאיבוד חושים מוחלט, לקח לו רגע להבין שהקולות נדחפו לו בכוח למוח, הגר התפתלה תחתיו, והוא קילל את כל העולם ואשתו.
"הגרי, זאת רבקה'לה... את שם?" נשמע קול רווי מבטא אידישי מאחורי הדלת, "כבר אחרי חמש, ו..."
מה היא מזיינת את השכל...? חשב אריק לפני שהתרומם בסערת רגשות, ובלי ברירה מבין שעליו להסתלק לפני שהדלת תקרוס מדפיקות פולניות לחוצות.
הוא כבר הכיר את הדרך למקלחת...
********
רבקה'לה סירקה את שערותיה, משכה לאחור קצוות שיער מראשה, תחבה פרח לבן, ונעצה סיכה. הגר ישבה כפופה ותשושה חסרת אנרגיות, ודמעות זלגו על לחייה. "את מבינה מה אני אומרת לך, מיידלע? בלילה כשמויישה יבוא אל מיטתך..."
אריק ישב על הריצפה כשגבו צמוד לדלת המקלחת, והקשיב באירוניה להסבריה של רבקה'לה למעשי האהבים שיהיה עליה לחוות עם מויישה... אם זה לא היה עצוב, הוא היה מתפוצץ מצחוק.
