החדר השמאלי

אני נכנס לתוך החדר השמאלי. חושך. אין אף אחד ממולך. רק אתה והשחור. מרוב ששקט אתה יכול לשמוע את הצעדים ואת הנשימות של עצמך. אתה מסתכל אל תוך הכלום והולך בשיא האדישות כאילו אתה כבר מכיר את המקום, אתה הולך לעבר הלא נודע. 

אני הולך כמה צעדים ונתקל במשהו. אני צורח מכאבים אבל איפשהו זה כאב של בהלה, לא של סבל. אחרי כמה דקות התבהרו לי כמה דברים מתוך החושך והתחלתי לראות צלליות מוכרות כמו כיסא, שולחן וכדומה. אני ממשש את הכיסא כדי לוודא שזה אכן העצם הזה ומתישב. ליד הכיסא ישנה מנורת לילה, אני שולח יד לעבר המנורה כדי לראות האם יש איזה כבל שאפשר להדליק, ואכן זה ככה. אני מדליק את המנורה ויש אור. יש שמחה קצת אפשר להגיד אמרתי בליבי. אני מסתכל סביב, סביב ורואה את החדר השחור המשונה. לידי אני רואה עלגה של תינוק ללא התינוק. היא מלאה בהרבה צעצועים. אני קם מהכיסא כדי לנוע ביתר חופשיות ורואה דמות שמהלכת על ארבע, (זה לא כלב כי זה גדול מדי כדי להיות כזה). הדמות מתקרבת אליי ואני רואה חיה ממש מגעילה. ככל שהיא התקרבה היא מתייפה יותר ויותר, היא מתקרבת עד שהיא כבר נגעה בי. אני מתכופף לעברה ורואה את התום והיופי שיש במפלצת הזאת. אני מחייך, היא מחייכת אליי חיוך שובבי עם לשון בחוץ בדיוק כמו כלב. באיזשהו שלב של בהייה אינסופית של שנינו המפלצת שמה לי את היד על הרגל והלכה לה. הסתכלתי אחורה לשניה סתם מתוך אמפתיה והלכתי לכיוון השני. לפתע אני שומע קול ניפוץ ונהיה שוב חושך. קצת מוזר החדר הזה אמרתי לעצמי. שוב אני צריך להסתגל לחושך עד שהכל התבהר. 

לפתע אני שומע צליל של דלת נפתחת.

אני מסתכל בבהלה אחורה ואני לא רואה כלום. אני מתקדם במסווה לעבר הדלת הפתוחה כדי שלא יראו אותי ושוב אני לא רואה שום דבר. תעמוד ואל תעשה כלום, אמרתי לעצמי. 

אחרי כמה שניות שאני לא רואה דבר אני מתנחם סוף סוף יש קצת אור. האור היה רגיל כמו אור של שמש, אבל זה היה פלורסנט. אני יוצא מהחדר השמאלי, הולך כמה צעדים מסתכל שמאלה שוב כדי לראות אם יש מישהו מאחורי ואני לא רואה דבר. התחלתי להילחץ, למה באתי בכלל לחדר השמאלי. אני רץ לכיוון החדר עצמו, הוא היה פתוח עדיין. סגרתי את הדלת ושוב החושך המתוק עטף אותי בחום. התחלתי להבין. אני יושב שוב על הכיסא אחרי שהתחלתי להתרגל, נושם נשימה עמוקה ואומר לעצמי: החושך נהיה אור רק מתי שאתה מתרגל מפנים שהוא כזה. אני מניח את היד למטה תוך תשישות בלתי מוסברת. מרגיש שהמפלצת באה אליי ומלקקת לי את היד בדיוק כמו כלב. אני מלטף אותו והוא נצמד אליי. אני מסתכל על החושך המתוק בחיוך מאיר ושוב אומר: עשיתי את זה.