דפים נשברים

שותק אותך מתוך זיכרונות תלושים

כרוכים כתפילין של שחרית, סימנים

ואיני יכול לומר לך

עד כמה

ציפורים אוהבות נשברו על בריחי

שומרי שער

ואני קורא לך

אני קורא לך

נוגע עד הדממה הדקה

במילים שאזלו לשתיקה

כמו מנגח זכוכית שקופה

לא רואה

"זהירות שביר"

כתובה באש בליבי הנשבר

קורא בשמך

ציפור עד בחיי

ממתין מסע הפרפרים הצהובים

אלה שנולדו, ויולדו במאי

כמו חידה לא פתורה

נחה על ערבות חיי

כוכב תועה במערכת שמש עצומה

מנצנץ עם האור הגווע בראשי הברושים

שקיעה נקברת במערב אהבתינו

איני יכול לקנות זכות על הבדידות

כמו לסרוג ולפרום, לפרום ולסרוג

את

ממלכות סוד נמוגים וחוזרים

כמו מחושך לאור

וחוזר

*יקרה,

אני כותב אותך דפים נשברים

בברזל, הממאן שערייך.