"צבעים"

החיים שלי אפורים

ואין לי צבע, בכלל

באת ולקחת הכל

ואני יודעת שזו לא סיבה

כי כשאמות ואבוא לפניו

לא אוכל לומר

נגמרה לי האהבה

או

נגמר לי האושר

כי הוא נתן והוא לקח

ואם אגיד שכאב לי מדי לחיות

גם זו לא תהיה סיבה

כי תישאל השאלה

לא היה כואב יותר למות?

 אבל אני לא חיה ולא מתה

ז"א

משתדלת לחיות

רוב הזמן מרגישה מתה

ובין לבין מכאיבה לעצמי , דרכו

ותוך כדי כועסת על מה שלא עשיתי

ועל מה שעשיתי יותר מדי

והיום כשאין דבר

אני מתחילה להרגיש איך זה לבקש אהבה

וכשהוא ישאל אותי למה לא המשכתי הלאה

הציג בפניו את הנפש העדינה שלי

ואחרי זה הציג את מאורעות חיי

ואשאל אותו איך חשב לתת נפש עדינה

בכזה עולם