יצירות אחרונות
קשה לנו עם נעלם אולי תהיה בנאדם (0 תגובות)
משה חזן /הודעות -06/05/2024 11:45
זכרון ליצחק טייס ושכן (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -06/05/2024 10:27
שִׁיק שָׁק🌹🌹🌹 (6 תגובות)
שמואל כהן /שירים -06/05/2024 03:28
מבט אל ילדותי בצל הורים ניצולי שואה (4 תגובות)
מרים מעטו /שירים -05/05/2024 22:16
מעשר זיכרון (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -05/05/2024 18:14
הַחַיִּים יָפִים - עפ"י סִרְטוֹ שֶׁל רוֹבֶּרְטוֹ בָּנִינִי (12 תגובות)
אביה /שירים -05/05/2024 17:38
הִזָּכְרֻיּוֹת / תִּתְאַכְזְבִי, / (9 תגובות)
רבקה ירון /שירים -05/05/2024 14:29
מפלה (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -05/05/2024 07:50
סיפורים
תני לי ידתני לי יד תחושת היד שלה בתוך היד שלה, הייתה מוזרה וקרירה. מזמן לא נתנה לה יד, אפילו לא זכרה ממתי. היד הייתה מגוידת דקה ומכותמת. היא עזרה לה לקום מהמיטה. משכה אותה לאט לאט, צעד אחר צעד לשירותים. זה הצחיק אותה לפתע המעמד הזה שפעם בטח היה הפוך, היד הקטנה שלה עצמה בתוך היד הגדולה של אימא שלה. היא נזכרה איך בכל פעם שהייתה חוצה את הכביש, מיד הייתה היד שלה מורמת למעלה כדי לקבל ביטחון. עטיפת היד הקטנה שלה בתוך היד הגדולה של אימא שלה. הכול התהפך, ממתי נהיו לה גידים בולטים כאלו וכתמים חומים. וממתי היד שלה עצמה נהייתה כל כך גדולה ובעלת ביטחון, כזו שאפשר לסמוך עליה. מצד אחד זה הכול נראה לה מרוחק ומנוכר, היא לא רצתה לראות את עצמה בעוד כמה שנים ואת הבת שלה מטפלת בה. ככל ששקעה יותר במחשבות, השעות חלפו. אימא שלה נרדמה. היא הסתכלה שוב על הידיים שאת המגע שלהן זכרה מלטפות את הראש שלה ועוזרות לה להירדם. מי זקוק עכשיו לליטוף?. היא יצאה מהחדר וסגרה את הדלת מאחור. רצתה להשאיר גם את המחשבות כלואות שם עם אימא שלה, לא רצתה אותן בחוץ. מחוץ לחדר חיכתה הבת שלה. היא ניגשה אליה וליטפה לה את הראש. הבת שלה הסתכלה בה במבט מוזר. אולי ככה יהיה לה זיכרון מהיד שלה לפני שהזמן יטביע בה את חותמו. סיגל כליל ספטמבר 2006 תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |