ל"ה שָׁנָה חָתָן וְכַלָּה

ל"ה שָׁנָה חָתָן וְכַלָּה

35 שנים חלפו עברו מאז תקפה-חטפה אביה המורעבת, הנרגנת, המאוהבת
(וחסרת הגבולות) את האיש התם שמואל!
וכך הכריזה בפניו דברים שאינם ניתנים לעירעור:
"שלי תהיה. אֶה-בֶּה-צִי-גַה-לֶה-מֶה"
כן, ככה היא אמרה לו חד וחלק.
-"דחילק אביה" - הוא אמר לה - מה קרה לך את? התחרפנת פתאום?
אני עוד קטן בימים ולא בשל לחטיפה".
השיבה לו: נקרית לי זה מה שקרה הִפָּלְתַנִי בשבי! . ואותך ארצה, תרצה או לא תרצה"
מה? לא ירצה!!! אין דבר כזה!
הראתה לו העלמה מה היא יכולה לעשות אתו. הפעילה כל קסם נשי,
שבו צִיֵד ארוס את הנשים.
סינוורה אותו בכל צבעי האהבה,
שיכרה אותו בכל בושמי-התשוקה.
הראתה לו מה יחמיץ. הוכיחה לו כי בכלל לא כדאי להחמיץ
אז כבר ר צ ה! תשוש, עייף שיכור . אבל כבר רצה. ורצה עוד.
הרי ראה כי טובה היא בת המושבה
מבוהל, בטרם תתחרט קרא בקול גדול:
"רוצה אני!רוצה אני! בא לי! היי לי לזוגה! התינשאי לי, יפתי המצודדת?
על ברכי אכרע".
זה מה קרה לנו שנינו. לו ולי לפני שלושים וחמש שנה.
לאחר 6 חודשי הכרות בלבד (היא לחצה: "עכשיו! עכשיו!)
הקימו חופה ובית בישראל
ומאז הם חיים באושר עד עצם היום הזה!
~ ~ ~ ~ ~
עַתָּה כְּשֶׁחָזְרָה הַתִּקְוָה,
לְאַחַר סִיוּם הַתְקוּפָה הַקָשָה
אוֹרֶזֶת אֶת חַיַּי
בְּמִזְוָדָה אַחַת קְטַנָּה, צְנוּעָה
לְהָשִׁיב שַׁלְוָה
לִזְמַן לֹא יָדוּעַ,
לִזְמַן בִּלְתִּי קָצוּב,
לַשוּב אֶל שִגְרָה
זוֹ שֶתָּמִיד לִקְרַאת שִׁלְהֵי מַאִי
יוֹצֵאת מִמֵנָה הַקוּקִיָה וְקוֹרֵאת:
קוּ קוּ הִגִיעַ יוֹם שָנָה,
הִגִיעַ יוֹם שָנָה קוּ קוּ קוּ
זוכרת
לְצַיֵן ב-27 בְּמַאי
35 שָנִים בְּיַחַד
אִישִי וְאֲנִי - יַחַד
35 שנים חָתָן וְכַלָּה
ל"ה שָׁנָה.
יוֹדַעַת שֶ -
עוד יֵשׁ בִּי אֶת הַכֹּחַ
תַעֲצוּמוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמֻּרְעֶבֶת
בלי גְּבוּל בְּלִי גְּבוּל
לִצְחוֹק,
לְחַבֵּק,
לְנַשֵק,
לֶאֱהֹב
לְהַגִּיעַ לְחֲתֻונָּת הַזָּהָב
ְאִם אֶפְשָר,
אָנָא, הַיוֹשֵב בַּמְרוֹמִים
גַּם לְחֲתֻנָּת הַפְּלָטִינָה (בְּבַקָּשָׁה !)
עִם עוֹד הָמוֹן נְכָדִים.