הילדה בעלת השיער הכחול

הילדה שהשתקפה.

לילי נולדה לבנה כשלג,

עיניה היו שחורות  וזוהרות כמו כוכבים בשמי תכלת,

ושיער, הוי, כן שערה היה כחול כצבע  השמיים.

מעולם לא נראו שערות כאלה בממלכה.

לילי גדלה מהר יותר מתינוקות אחרים והיתה לילדה יפיפייה,

מכל קצווי הממלכה באו אנשים  לצפות בה, רצו לראות את היופי הנדיר הזה,

יופי שאין כמוהו ביקום, כי מי שמע על עיני כוכבים ושערות רקיע?

לילי היתה מודעת מאד ליופייה ולאט לאט היא התחילה גם להיות מודעת לשונותה,

כי מה פתאום אנשים רוצים לראות רק אותה כל הזמן ולא את האחיות שלה למשל?

היא לא יכלה כבר לטייל או  לשחק בגן,  כי מאות  עיניים היו  מציצות בה מכל מקום.

ואז יום אחד החליטה לילי שהיתה כבר כבת חמש שהיא לא יוצאת לגן יותר,"

נמאס לי שכולם מסתכלים עלי,מה אני חיה בכלוב?"

"הגן יבוא אלי", כך פסקה. מיד החדר שלה נתמלא פרחים ועצים ננסיים ועליהם היו תלויים פנסים צבעוניים, וכך היתה לילי הקטנה לבד  בחדרה הגדול שהפך לגן.

לפעמים היו נכנסות אחיותיה לשחק עמה, אבל לרוב היתה לבד.

רק האומנת הנאמנה  שלה נשארה   תמיד.

יום אחד היא ביקשה שיתקינו על אחד הקירות מראה גדולה שתוכל לראות את עצמה .

תוך שעה היתה כבר מראה גדולה על כל הקיר , כל יום  לילי הביטה על עצמה במראה, למה אני שונה? למה אני אחרת,? שאלה את האומנת, וזו ענתה כשעצב בליבה כי את הכי יפה, את מיוחדת .

אני לא רוצה להיות מיוחדת, אני רוצה להיות כמו כולם, אני רוצה לצבוע את השיער שלא יהיה כחול אלה שחור. עוד באותו היום שערה נצבע והיה לשחור משחור,

לילי היתה מאושרת,

אבל רק לילה אחד, כי בבוקר התעוררה שוב לשיער כחול, איך זה יכול להיות שאלה שוב. אני לא יודעת, ענתה האומנת בכאב, כאב על הילדה הבודדה והעצובה,

השונה והאחרת.

ילדתי אמרה לה האומנת, בואי נזמין לך כובע יפה והוא יכסה לך את השיער.

טוב ,הסכימה לילי ועוד באותו היום הגיעו כובעים ,כולם יפים ומיוחדים, צבעוניים ועליזים  ,אך אוי , ברגע שהיא חבשה אותם לראשה הפכו לשקופים  והשיער הכחול בצבץ מתחת .

איך זה?ביקשתי כובעים בצבעים ואיך הפכו לשקופים?

משהו כאן לא היה מובן לא ברור.

את יודעת מה,לילי, בואי נתפור יחד, אני ואת, כובעים , איזה צבע את רוצה?

אדום, ירוק צהוב וכתום, טוב, אמרה האומנת ומיד הזמינה בדים, חוטים ומחטים

ועוד מיני חרוזים ועיטורים.

כל היום ישבו לילי והאומנת, גזרו, תפרו וקישטו כובעים ומתחת ידיהן יצאו ממש יצירות אומנות. .

לילי היתה מאושרת.  אחה"צ החליטה לילי להתהדר בכובע האדום החדש ולצאת לטיול קצר בגן, שמה את הכובע על הראש, הביטה במראה ואז..

פרצה צעקה מפיה-לא, לא,,מה לא?  האומנת רצה אליה לראות מה קרה,

הכובע  הפך שקוף,הוא כבר לא אדום, הורידה ושמה את הירוק, הכתום, הצהוב,

כולם הפכו לשקופים רק שוליים דקים מסביב נשארו מהצבעים.

לילי ישבה ובכתה,היא היתה כל כך אומללה ואז היא פלטה כמעט ללא קול- הלווי, הלוואי וגם אני אהיה שקופה, נמאס לי מהחיים האלה.

אותו יום לילי כבר לא יצאה מהחדר ,גם לא בימים האחרים.

למחרת בבוקר קמה לילי , התלבשה  ובדרכה לארוחת הבוקר הביטה כהרגלה במראה

ואז היא ראתה שהיא הופכת לשקופה, נני,נני, היא קראה לאומנת, אני נעשית שקופה,

יופי לי, עכשיו אוכל לצאת החוצה ואף אחד לא יראה אותי ולא יפריעו ויציקו לי.

כך התקיימה משאלתה של לילי ,היא הפכה לשקופה, לפעמים היא בקושי ראתה את עצמה, היא שמה על ראשה סרט מזהב  נוצץ  ורק והוא נשאר זוהר כשמש.

כך ידעה האומנת והוריה  אפוא היא.

לילי, הילדה  שהשתקפה,  חיה בחדרה עם עצמה ועם האומנת שלה,

 עם המראה הגדולה שהשתקפה בה והיתה די מרוצה עד שתקרב מועד הליכתה לבית הספר...

כן, לילי עוד מעט  בת 6 וזה הזמן  ללכת לבית הספר,

"אבל איך אלך כך, בלתי נראית?" חשבה לילי בעצב.

היא עמדה מול המראה ,הביטה וחשבה -" הלווי ויכולתי לבחור מתי להיות שקופה".

כמה הייתי רוצה להיות כמו כולם, חשבה לילי ,ואז עלה רעיון במוחה-

"אני יכולה לבחור  ללכת כמו שאני עם השיער הכחול שלי,

או לצבוע אותו", .

"אני יכולה לבחור- זה נהדר, ברגע זה כבר השתפרה הרגשתה של  לילי,

אם כך אז אולי אצליח גם לבחור מתי להיות שקופה ומתי לא?

ואולי אצליח לבחור גם   לא להיפגע ולא להיעלב?

לילי הלכה לאומנת שלה, נני, להתייעץ.

נני, בואי, אני צריכה עצה,  כן חמודה, אני שומעת,אמרה, נני.

תראי, אני הולכת עוד מעט לבית הספר, נכון? נכון, ענתה, אז מה השאלה?

אז אני יכולה לבחור בין לצבוע  את השיער שלי לבין להשאיר אותו כחול?

נכון? נכון מאד.

אבל אם יישאר כחול אז הילדים אולי ילעגו ויציקו לי , נכון?

שאלה לילי , לא בהכרח, ענתה נני, את ילדה יפה מאד עם השיער הכחול ואת גם ילדה נבונה,

אני מאמינה שהם  יתרגלו ויאהבו אותך כמו שאת, כי את ילדה נהדרת..

טוב, אז אני בוחרת להשאיר אותו, אמרה לילי.

זה רעיון נהדר, את יודעת לילי לא תמיד השונה הוא גרוע,

הוא פשוט אחר. את ילדה מאד מיוחדת.

לילי הבינה וקיבלה החלטה ,להשאיר את השיער כחול כמו שהוא.

ברגע שההחלטה נתקבלה לילי הרגישה נפלא, היא יכולה לבחור  וזה נהדר,

היא תשתמש בזה ,היא תבחר.

ואז היא גילתה שהיא יכולה גם לבחור  אם ומתי להיות שקופה.

נגמר החופש, לילי הלכה יחד עם אחיותיה לבית הספר שערה הבהיק למרחוק,

אבל כבר לא היה אכפת לה.

הילדים התגודדו סביבה, רצו לראות מקרוב ולגעת, מעולם לא ראו שיער בצבע השמיים, לילי  נעמדה, אפשרה  להם לגעת בשיער שלה ואפילו חייכה.

היא גם בחרה לא להיעלב ולא להפוך לשקופה, לבלתי נראית.

ברגע שקיבלה את עצמה כולם קיבלו אותה.