הפתעה
בזימבבואה
יום הולדתי
מגיע ואני כולי התרגשות. מה בדיוק בעלי מכין לי הפעם, אינני יודעת.
בשנה שעברה
הוא עשה הפתעה ממש מיוחדת,הוא הזמין 40 סברינות מתוקות ותקע בכל אחת נר בצבע אחר,
הניח אותן על מגש בצבע זהב ואמר לי ,
"תנחשי
מה מסתתר באחת מהן?"
כל מיני
מחשבות עלו במוחי, מה הוא יכול להטמין בתוך סברינה.
"אבל את
צריכה לטעום מכל סברינה ולחפור בבטנה" אמר וחייך חיוך ממזרי.
זה לא היה
לרוחי , ממש לא, אני ששומרת על גזרתי החטובה ולא עולה על משקל
54 ק"ג, צריכה לטרוף עוגות כאלה, התאכזבתי כיוון שהוא
מכיר אותי , מה הוא
רוצה שאני
אהיה מכוערת ?.
"נו
ריבה, תטעמי כבר, יש לך הפתעה בפנים"
סקרנותי גברה
והלכתי על זה ומצאתי באחת מהן טבעת יהלום, שמחתי מאד ועוד
יותר אסי שלי
יצא מגדרו.
היום, מעניין
אותי יותר מה הוא זומם, בינתיים לא אמר לי דבר ועוד יומיים יום ההולדת
שלי, אני
בעבודה אבל ראשי במקום אחר.
צביקה הבוס
שלי, פתאום בא לקראתי עם חיוך כזה לא ממש של עבודה, אני לא מחייכת, קצת מופתעת,
מגיע אליי ולוחש לי באוזן,
"בעלך
מחכה לך בבית, רוצי"
קצת נבהלת ,
אבל חושבת, אולי שוב הפתעה.
"ריבה ,
קומי הוא מחכה לך , זה משהו טוב, יאללה רוצי"
אני אוספת את
חפציי ורצה.
ליד המעלית
עומדת שוש המזכירה של דני מהמשרד שממול,
"היי, מה
שלומך, מה קרה באמצע היום"
"יש לי
הרגשה שבעלי עושה לי הפתעה ליום הולדתי, הוא מחכה לי בבית"
"יפה לך
ריבה, כל שנה הוא מפתיע ולא מתעייף"
אני מחייכת
ונכנסת למעלית.
בחוץ מחכה
מכוניתי בחנייה, אני מחישה צעדיי אליה.
השמש נמצאת
בְּמֶרְכַּז הַשָּׂמִים וְקַרְנֶיהָ מלטפות את פניי וממיסות מעט את האיפור , אני
מוציאה טישיו ומנגבת קלות את הזיעה מעל מצחי ,מסיטה לאחור את קווצת שערי הצבוע
בצבע הדבש. מטוס קל מזמזם מעליי בקול מונוטוני משעמם,חג הלוך וחזור כמו רוצה לנחות
ממש על ראשי. חתול רחוב מנומר יושב לו על גג מכוניתי וכלל לא איכפת לו שאני פותחת
את דלת המכונית. הוא זז בכבדות כשאני מתחילה להתניע ונוסעת בקול חריקת צמיגים
רועשת.
ביתנו מציץ
מבין העצים המעטרים אותו כעטיפת סוכריית טופי צבעונית. אני מתקרבת ובולמת ממש ליד
השער, יוצאת במהירות ובדרך נועלת אותו מרחוק.
"אסי !
איפה אתה, אסי !"
אין קול ואין
עונה, אני קוראת שוב ומתקרבת לחדר השינה,
"אסי ,
מה אתה עושה ?."
"ריבה ,
יפה שלי, מזל טוב ליום ההולדת , אני ארזתי מה שידעתי ותמשיכי את "
"מה זה ?,
לאן זה ?"
"טיסת
הפתעה, יאללה תמהרי, יש לנו טיסה בעוד ארבע שעות, עוד מעט נצא לשדה"
הוא מחבק אותי
ומנשק אותי ארוכות. אני רגילה להפתעות שלו אבל הפעם הוא עשה זאת דיי מהר, ובכלל
אני עדיין לא יודעת לאן.
אסי , גבר רזה
וגבוה , גופו עטור שרירים תפוחים מעט המשווים לו דמות של דוגמן .
שערו השחור
מעטר את ראשו כשטיח דשא כהה וצפוף.
אני ניגשת
לארון ומתחילה לארוז, חושבת על כל דבר ופוחדת לשכוח משהו.
חוששת מעט
מהפתעה כזו,ממש תעלומה.
"עוד שעה
תדעי הכל יפה שלי" אומר ומחייך חיוך מסתורי.
הפתעה
בזימבבואה – פרק ב'
תא המטען ברכב
הרנו היה פתוח לרווחה ואסי מתרוצץ ומעמיס לתוכו את המזוודות שלנו.
אני סיימתי
לארוז ומקווה שלא שכחתי דבר. אני לובשת את המעיל הלבן שקניתי בזארה אתמול וגם את
התיק החדש.
אני מקפידה
מאד על לבוש יוקרתי ומטופח, אשה עובדת לא ?
"יאללה
בואי ריבה אין לנו זמן "
"אוף אסי
הפעם אני במתח, לא יודעת למה ?"
"נו ריבה
זו לא פעם ראשונה , קחי בקלות נעשה חיים"
אני מדדה
אחריו ונכנסת לרכב. אסי מתניע ואנחנו נוסעים לשדה התעופה.
שדה התעופה לא
היה ממש עמוס שהרי חורף עכשיו. יום ההולדת שלי יוצא ממש בשיא החורף של אירופה ואני
לא כל כך אוהבת קור אבל בשביל הכיף , אסבול קצת.
אולי אנחנו
נוסעים לפריז, אני כל כך אוהבת את פריז אפילו בחורף זה ממש כיף.
בפעמים
הקודמות הוא הפתיע אותי וקנה לנו כרטיסים לפריז, שם קניתי שתי שמלות כל כך יפות ,
כולם שאלו אותי מהיכן קניתי, הלוואי שהוא קנה גם הפעם לפריז.
אולי אקנה
הפעם כובעים יפים בצבע שחור שכן שערי בלונד ופניי בהירות, ממש מתאים לי שחור או
אדום.
"ריבה !
הגענו, מה את חולמת ? יאללה תרדי "
"מה יש
לך היום, נראה לי שאתה קצת לחוץ, לא ?"
"תפסיקי
כבר ותזוזי"
מוזר, אבל אסי
מתנהג קצת אחרת ואני לא מבינה.
"אוי
אסי, מה, לא העמסת את התיק הקטן שלי , זה עם הרצועה הארוכה ?"
"לא
יודע, למה את לא שמת לב"
"מה אני
אעשה עכשיו, יש לי שם את המקאפ שאני אוהבת ואת הלק שלי" אני מתחילה לדמוע.
"את היית
צריכה לשים לב, לא משנה עכשיו , בואי"
אני מאבדת את
החשק לנסוע גם בגלל ההתנהגות שלו, אבל נשרכת אחריו.
אני נזכרת
שפעם אחת עשה לי הפתעה , מסיבת יום הולדת בגינה של יוסי, חבר ילדות שלו שהתחתן עם
בת כתתם, שולה, הייתה עולה חדשה מדרום אמריקה, שערה שחור ועיניה כחולות , אותו ערב
אסי השתכר וכל הזמן רקד עם שולה עד שהתמוטט והקיא את נשמתו.אני כל הזמן ישבתי
והתפוצצתי, זה היה כאילו היום הולדת שלו. לא שוכחת את זה.
אנחנו עולים
מהטרמינל לדיוטיפרי .
"אסי אני
רוצה לקנות את המקאפ, זה חשוב לי"
"נו ,
טוב לכי תקני" פניו לובשים ארשת של קמצנים.
לי לא אכפת ,
לא יכולה בלי המקאפ שלי. אני הולכת לקנות.
" הטיסה
ללונדון שער 5 " מכריזים.
לונדון לא
לנו, אנחנו, מקווה לפריז.
אני ממשיכה
להסתובב בדיוטיפרי ולא קונה עוד דברים, לא רוצה לראות את הפרצוף של הקמצנים.
"הטיסה
לניו יורק שער 2 "
אני ממתינה לפריז,
אולי.
הטיסה לפריז
שער 1 " נו יופי.
אבל אסי לא
קם,
"אסי ,
אנחנו לא נוסעים לפריז ?"
"לא"
"מה לא,
אז לאן ?"
"תיכף
תשמעי"
עוברות עוד
כמה דקות ושוב הכרוז
"הטיסה
לזימבבואה דרך........... שער 3 "
פתאום אסי קם
ומושך אותי
" מה זה
?" אני מרימה את קולי
"זהו זה
נוסעים לספרי בזימבבואה, יהיה כיף"
"לא רוצה
זימבו לא רוצה, " אני צורחת ובוכה , ונדחפת על ידו בכוח למדרגות.
אסי מחבק אותי
ואומר לי דברי נחמה ומנשק אותי.
"תאמיני
לי אם אריה יראה אותך יפה שלי , לא יאכל אותך , אני אהרוג אותו"
"זה לא
מצחיק אסי, גם הבגדים שארזתי הם לפריז. " אני בוכה אבל מחובקת חזק.
אנחנו עולים
למטוס, אבל אני מרגישה בשפל.
לא חלמתי על
זימבבואה.
הפתעה
בזימבבואה / פרק ג'
משטח לבן נפרש
לרגלינו כמו מרבד של שלג אחרי הסערה, כך נראו השמיים שפעם היו מעליי וכעת הם
תחתיי.
אני חונקת את
דמעותיי שמא יחשבו הדיילים שקרה לי משהו ויבואו לתחקר אותי.
אסי אפילו לא
מנגב לי את הדמעות ולא מביט בי מאז שעלינו למטוס, נו, הוא כבר נרדם.
אני לא מבינה
למה עליתי למטוס, למה לא ירדתי, אני מריצה סרטים מפחידים במוחי והדמעות זולגות אל
תוך גרוני ואני בולעת את המליחות הזו. עייפתי והשינה משתלטת עליי. אני חשה חולשה
ורפיון.
אני פוקחת את
עיניי לקול שריקת המנועים ומגלה שהמטוס נוחת.כנראה שנרדמתי, רעד קל עובר בכל גופי
למראה אנשי המקום הנראים כפירורים שחורים פזורים על משטח הנחיתה, איזה יום הולדת מגעיל,
אני חושבת.
המטוס נוחת
ותוכו נשפך החוצה והלבן מתערבב עם השחור כמו עוגת שיש.
השמש שקעה
והחשכה מזדחלת ועוטפת את המתחם. בחוץ כל הפירורים השחורים מתאחדים עם החשכה ורק
לובן עיניהם מאיר כמו פנסים קטנים או כגחליליות.
אסי פורק
מהתאים את התיקים אוחז בידי ומושך אותי החוצה.
אנחנו רצים
אחרי כולם עד לדלפקים בפנים ,
"איי
איי, הרגל התעקמה לי , תעצור !"
"אין
זמן, בואי כבר בכיינית"
"מה קרה
לך, אסי, כואבת לי הרגל"
"כשנגיע
נראה"
אני צולעת
ורצה , צולעת ורצה, איזה סיוט , כזה עוד לא היה לי.
מסיימים עם
המוכסים ויוצאים החוצה לחפש רכב.
אני רואה שעוד
זוג עומד לידינו וממתין.אסי לא מדבר איתם רק מדי פעם מעיף בהם מבט קצר.
פתאום עוד
ארבעה זוגות מצטרפים ומדריך שמתחיל להסביר לנו על הטיול המאורגן.
אני מרגישה
שכל שלב הוא הפתעה בשבילי.
"אסי,
תגיד , זה טיול מאורגן ?" אני לוחשת לו.
"אז מה
חשבת פוסטמה, שאני מכיר את זימבבואה" עונה לי בלעג.
אני שותקת
בכדי לא להוסיף, והדם עולה לי לראש.
כל כך בא לי
להיעלם ולחזור מהר הביתה.
אני חושבת על
החברים בעבודה שהם בטח חושבים שאני עושה חיים בפריז.
על סדיני
הסאטן החדשים שקניתי ועדיין לא השתמשתי בהם, על אמא שלי שבכלל לא יודעת היכן אני.
"אסי,
תגיד , סיפרת לאמא שלי היכן אנחנו ?"
"לא"
"מה לא?,
ואם יקרה לנו משהו"
"אל
תדאגי, אם יטרפו אותך היא כבר תשמע"
"נו
באמת, הבאת את הנייד שלך ?"
"לא"
"מה
לאאאא?" אני צועקת.
"תשתקי ,
תשתקי, נדבר אחר כך"
המדריך הביט
בי אך לא שאל לפשר הצעקה שלי, אולי ידבר איתי אחר כך, לא יודעת.
הוא החל
להסביר את כל מה שצריך לדעת על הטיול הזה. מדי פעם מחכך את כפות ידיו זו בזו כמו
שמורחים קרם ידיים,פניו העגולות נעות מצד אל צד להביט בכל הנוסעים, עיניו החומות
הגדולות כמעט יוצאות מחוריהן, וכרסו הקטנה נעה בקצב נשימותיו.
הוא מעלה
אותנו למיניבוס נהוג בידי מקומי בצבע קקאו , לבוש חולצה לבנה וכובע אדום,
כמו עוגת קצפת
עם דובדבן בקצה.
אנחנו מגיעים
לצריפונים קטנים הפזורים בין עצים עבותים כבתוך יער עד.
פחד אוחז בי .
"אתם
מקבלים את הצריף הקיצוני בצד ימין" פונה אלינו המדריך.
אסי מקבל מפתח
קטן ועליו תלוי מספר הצריף.
אני נזכרת
בירח הדבש שלנו במלון רימונים בצפת. הממוקם על גב הר המשקיף על נוף רומנטי, חדרים
עתיקים עם ריהוט עתיק, שם, שם אסי אהב אותי בכל ליבו ובכל גופו החטוב . כשנכנסתי
לחדר היה שם ורד אדום על הכרית עם פתק מלא אהבה. הוא הרים אותי וזרק אותי על המיטה
, משך את שמלת הכלולות והשליך אותה ארצה, ואהב, ואהב, ואהב אות עד בלי דיי.
עששית מסריחה
שהייתה מונחת על שולחן קטן בפינת הצריף הפיצה אור דל בחדר.
"אסי מה
זה? אין מקלחת?"
"זה בטח
בחוץ, מה את חושבת , שאת בפריז?"
גועל הציף את
כל גופי, עייפתי וכל כך רציתי להתקלח, ואיך....?"
הצצתי החוצה
וראיתי כמה אנשים מהקבוצה כמו עומדים בתור, מחכים למשהו, או שהחושך בלבל את חושיי.
הפתעה
בזימבבואה – פרק ד'
זרוע כבדה
נחתה על ישבני והעירה אותי. שפשפתי את עיניי ולרגע חיפשתי את האור שתמיד בוקע
מחלון ביתי, אך לא , זה היה אור אחר שבקע מבין לוחות עץ עבות.
"יאללה
קומי אישה ! מחכה לנו יום עמוס "
רעד עבר בכל
גופי, הרמתי את עצמי וחיפשתי בקבוק מים לשטוף את הפנים ופיסת בד לניגוב. הכול הריח
כמו ריח של גן חיות.
אסי הפך לדמות
מפחידה, נזיפותיו רק גברו ואני חיפשתי דרכים לצאת מהם.
"נו,
תסיימי כבר" צעק בקולו ועיניו ירקו אש.
"מה קרה
לך , אסי?" עניתי בקול מתבכיין.
"את
מעצבנת אותי"
ידו התרוממה
ונחתה על פניי, נהדפתי לקיר, ירדתי לישיבה נמוכה ובכיתי.
נחתה עוד
סטירה על הלחי השנייה.
קמתי , לקחתי
את התיק הקטן שלי ויצאתי.
מחשבות רבות
עלו ברוחי, לו הייתי יכולה לברוח, אבל לאן ? לא יודעת.
נדחפתי בין כל
האנשים שהתכוננו לעלות לאוטובוס שנראה כמו משאית. כאן אסי לא העיז להמשיך
בהלקאותיו. נשמתי לרווחה.
מה רע היה לי
בארץ ? למה אני אוהבת הפתעות, למה האמנתי לו ?.
אימא שלי כשהייתה
מזמינה אותנו בערב שישי, הייתה שואלת את אסי "איזה מאכל לבשל לך הפעם?" כך
בכל פעם שאלה, היא אהבה אותו מכיוון שתמיד שיבח את מטעמיה והחמיא לה רבות.
היא לא ראתה
את הצד האפל שלו. איש לא ראה, אסי תמיד ידע להתחבב על כולם, בבדיחות שסיפר, בחיוך
שלו, ובביטחון שהשרה על הסובבים אותו.
פעם ראיתי את
שולה השכנה מדברת עם אסי בחוץ, הצצתי מהחלון וראיתי איך הוא צוחק איתה ומחבק אותה
חזק, קצת קינאתי בה אבל לא אמרתי לו דבר.
הקבוצה עלתה
לאוטובוס, המדריך עמד ליד הנהג על המדרגות והדריך אותו בנסיעה.
הנהג השחור ,
לבוש בבגדים צבעונים , על אצבעות ידיו טבעות משונות ועל צווארו שרשרת כסף עם תליון
שנהב.
אסי ישב לידי
וחפן את כתפיי, חשתי סלידה, פלג גופי התחתון יבש, זיעה קרה כיסתה את מצחי אבל לא
הוצאתי הגה.
האוטובוס עצר
ביער שומם והתחלקנו לקבוצות של שישה זוגות , שמאוחר יותר עלינו על מעין ג'יפים
פתוחים.
המדריך החל
להסביר לנו על חיות שחיות כאן באופן חופשי.
כן , חשבתי ,
כמו החיה שלי .
המחשבות החלו
להתרוצץ במוחי, כמו בעיה במתמטיקה שהייתי צריכה לפתור, או כמו עכברים המחפשים פתח
לצאת. אותם אסי לא היה יכול לקרוא.
שוב נהג שחור
אחר ליד ההגא, לבוש בגדי חקי וכובע קשיח לראשו. לידו ישב עוד אחד ובידו רובה , גם
הוא היה לבוש בגדי חקי , מכנס ברמודה וכובע טמבל שחור מכסה את ראשו הקרח.
הדם בגופי החל
לזרום בשצף כמו נהר סוער, לבי דפק כמו בוכנת רכב ורגליי רעדו.
מה לי ולכל זה
?
המשך יבוא
רחלי גבאי
