מסע באין זמן –סיפור בהמשכים
מה חשים כשאדם נעלם לך מהחיים?
לא קשה להשיב על השאלה הזאת: עצב, תוגה, דמעה, צביטה גדולה בלב, ריק עצום.
כך חשתי כשאיבדתי את סבא אהרון היקר לי כל כך.
הייתי בהיריון בחודש הרביעי עם בני הצעיר: גונן, היום בן 15 וחצי. ואז סבא נעלם לי מהחיים. שמו השני של גונן הוא אהרון, על שם האדם המיוחד הזה שזכיתי בו כסבא.
אחר כך התחלפו התחושות והיעלמותו מחיי הייתה כלא הייתה. הכל מזכיר לי אותו. ריחות, טעמים, מגע ידיו, והיוגה. זו שצפה ועלתה במסע הזה באומבריה. מסע של גילוי עצמי, של רוגע המלווה אותי עד עתה, וסבא שלי שהותיר בי מורשת. של אהבת אדם, כבוד לזולת, של שלווה סטואית, ופילוסופית חיים: קבלת המציאות כמות שהיא, זרימה, וחיים ללא דאגות מיותרות.
הספר הזה "אל דאגה," של דייל קרנגי היה מונח לצד מיטתו באורח קבע. ואני ספגתי, ספגתי הכול. לכן כה התחברתי לגישתה של רוני יפה מדריכת היוגה באומבריה, גישתה לחיים כה קרובה לליבי: "מה שיהיה-יהיה," היא אומרת. אף אני מקבלת הכול, זורמת, לא מודאגת. למד לדאוג? הסוף הרי ידוע מראש, ומה שבאמצע בידינו אנו.
לזכרו של סבא אהרון כתבתי את השיר הזה. זוכרת את מגע ידיו, את הפינוקים הקטנים שהעניק לי, את חוכמת החיים שלימד אותי.
יודעת בבטחה שגם שם למעלה הוא אומר לכולנו: אל תדאגו יתר על המידה, בטח לא לפני הזמן ומה שיהיה יהיה. סבא בוודאי ממשיך גם היום ולעד בישיבת הלוטוס שלו, ועומד לפחות חצי שעה על הראש מדי יום ביומו.
תודה סבא'לה יקר.
מגעידיו20.5.14
לָעַדתִּזְכֹּראֶתמַגָּעיָדָיו,
אֶתלִטּוּפוֹהָרַךְוְהֶעָנֹג.
וְאָזהָיְתָהיָדוֹמְכַיֶּרֶתכַּדּוּרמִלֶּחֶםלָבָן,
מַדְבִּיקָהאֵלָיוחֲתִיכַתדָּגמָלוּחַ.
"בּוּקַדִיקוֹ",נִצְמְדָההַלָּדִינוֹאֶל "אַלּוּףהָאַרַק"הַמַּלְבִּיןבַּכּוֹס.
אַחַרכָּךְהָיָהדּוֹחֵקאֶתהַבּוּקַדִיקוֹאֶלפִּיהָוְחִיּוּךְאוֹהֵבעַלפָּנָיו.
בַּבֹּקֶרטָבַלחֲצִיפְּרוּסַתלֶחֶםמְרוּחָהבְּשִׁכְבַתחֶמְאָהעָבָה
בְּכוֹסקָפֶהשָׁחֹרוּמַהְבִּיל,
וְהָיְתָהמַבִּיטָהאֶלהַפַּסִּיםהַדַּקִּיקִיםשֶׁצֻּיְּרוּבְּצִפָּרְנָיו.
מִתְבּוֹנֶנֶתבַּפֶּרֶקהָעִקֵּשׁהַמְּחַלֵּקכָּלאֶצְבַּעמִשֶּׁלּוֹלִשְׁנֵיחֲלָקִים,
וְיוֹדַעַתכִּיהוּאשֶׁלָּהּ.
צָנוּם,וִיפֵהמַרְאֶההוּאסַבָּאאַהֲרֹן
"אוֹכֵלכְּדֵילִחְיוֹת,לֹאחַיכְּדֵילֶאֱכֹל".
וּכְשֶׁהָיָהמְסַיֵּם,אַךְבְּקֹשִׁי,אֶתהַקְּצִיצָהשֶׁבַּצַּלַּחַת,
הָיָהמַצִּיתאֶתהַסִּיגַרְיָההַיְּחִידָהשֶׁעִשֵּׁןבִּימָמָה,
שׁוֹלֵחַעֵינָיואֶלהַחִשּׁוּקִיםהֶעָפִיםבָּאֲוִיר,
וּבְיָדוֹהַשְּׂמָאלִיתהָיָהמֵסִיראֶתקְלִפַּתהַפִיסְטוּק,
מְעַרְטְלוֹבִּקְלִילוּתוְחוֹשֵׂףאֶתהַיָּרֹק-סָגֹלהַהוּא,
"קִירְקִיקִים"הִצִּיעַלָהּבִּשְׂפָתוֹ,וּבְיָדוֹשְׁלוֹשָׁהפִיסְטוּקִיםחֲשׂוּפִים.
וְהָלַךְבְּדֶרֶךְכָּלבַּשַּׂרצָלוּלכִּבְדֹלַח,
כְּאוֹתָםסְפָרִיםשֶׁהֻנְּחוּלְיַדמִטָּתוֹ.
"אַלדְּאָגָה"שֶׁלדַיְילקַרְנְגִי
וְלַחֲשֵׁיהַמִּלִּיםשֶׁשִּׁנֵּן
כְּדֵילִזְכֹּראֶתשֶׁרָצָהלֹאלִשְׁכֹּחַ.
רֵיחַ,חִיּוּךְ,מַגָּע.
יְשִׁיבַתהַלּוֹטוּסעַלהַמִּטָּהבַּחֲדַרהַשֵּׁנָה,
עֲמִידַתהָרֹאשׁהַמְּמֻשֶּׁכֶתוְהַשַּׁלְוָה,
וּמִכְנְסֵיהַיּוֹגָההָרְפוּיִים
זֶהסַבָּאאַהֲרֹןבִּשְׁבִילָהּ.
לְזִכְרוֹשֶׁלסַבָּאאַהֲרֹן,אַהֲרוֹנִיקוֹ
"בשלוםובמישורהלךאתיורביםהשיבמעון".(דברימלאכי).
"אוהבשלוםורודףשלום". (מסכתאבות, אי"ב).
