מושב בפאב

מבטא תחושות קשות: הם נפגשים בפאב של המושב והשם שותים ביחד, מחליפים מבטים ארוגים. היא לא מודעת לתוכה, פוסעת אחריו ולפי הפרוטוקול - חוזרת לבר, תשושה  לנפשה, מזמינה את המשקה הבא. תודה רבה לך צביקה יקר, המשך יום טוב.

הם לרגע מימשו את הפרת הבדידות של שניהם. אך רק לרגע. הוא חוזרת בגפה לפי הפרוטוקול, שניהם שומרים על הסוד הזה ושוב היא בבדידותה הכואבת. 

.

מהנהנת, מתחייכת. 

בדרך אל סוף התמימות. 

ואל הבדידות של סארטר. 

עדין ונועז ועדין ונוגה. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

צביקה היקר,
שיר עדין וכואב על בדידות, חיפוש וקִרבה רגעית שנעלמת מהר מדי. אהבתי מאוד את האווירה השקטה והמהורהרת ואת השורה ״מחליפים מבטים ארוגים״, יפה ומלאת רגש. סיום חזק ונוגע.

יפה כתבת.

יום טוב ושקט

שמוליק

והסיום, הציני כלכך, מבט אכזר ב-בדידות.