אדם וחוה

אָדָם וְחַוָּה

נסים פרנקו

בְּשִׁלְהֵי שְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים בְּקַיִץ לוֹהֵט, יָצְאוּ

שְׁנֵי זוּגוֹת לְטִיּוּל לְחוּ"ל, לַחֲוּוֹת

רָצוֹן מְשׁוּתָּף לְהִתְנַסּוֹת לְכַמָּה יָמִים, לִחְיוֹת בַּטֶּבַע

כְּאָדָם וְחַוָּה עַל הַחוֹף.

תָּרוּ אֶת חוֹפֵי הָאִי בְּרִכְבָּם, וְהִגִּיעוּ

לְחוֹף שָׁמֵם כִּבְיָכוֹל, בּוֹ פְּזוּרִים הָיוּ בּוּנְגָלוֹס

וּבִקְתּוֹת קַשׁ אַךְ רַק בְּחֶלְקוֹ.

חֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי הָיָה מְרוּפָּד כוּלוֹ בְּגוּפוֹת

עֵירוֹמִים כִּבְיוֹם הִיוַּלְדָם, אֲשֶׁר שָׁכְבוּ, שִׂחֲקוּ,פִטְפֵּטוּ

אוֹ שָׂחוּ בַּעֲלִיצוּת זְחוּחָה, וְלֹא נִתַּן הָיָה לְהַבְחִין מִי מֵהֶם זוּגוֹת

וּמִי בּוֹדְדִים. הָיוּ שָׁם מִכָּל הַגִילָאִים, הָחֵל בְּזָאֲטוּטִים, וְכַלֵּה

בִּישִׁישִׁים כְּמוּשִׁים וּכְפוּפִים, מַרְאֶה מְהַמֵּם שֶׁלֹּא כִּבְיוֹם שִׁגְרָתִי.

שְׁנֵי הַזּוּגוֹת גָּמְרוֹ אוֹמֶר בְלִבָּם, שֶׁהֵם , יִשְׁתָּיְכוּ לִקְהִילָה זוּ

בְּעֵירוֹם, וְהֵחֵלּוּ לְהַשִּׂיל בִּגְדֵיהֶם הַקַּלִּים מֵעֲלֵיהֶם, בְּאִיטִיוּת

תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵם מַסְמִיקִים וּמְחַיְּכִים בֵּינֵיהֶם, מַבָּטֵיהֶם בָּחֲנוּ

אֶת גּוּפוֹת חַבְרֵיהֶם בְּהָעִירַם רְמָזִים וּתְאָרִים זֶה לַזּוֹ, מְאֹד קָשֶׁה

הָיָה לְהַסְתִּיר אֶת גֵירוּיָּם, וְהֵם נִשְׁכְּבוּ עַל הַחוֹל הַחַם שֶׁשָּׂרַף אֶבְרֵיהֶם הָעֲדִינִים.

אַחַד הַבַּחוּרִים זָרַק: "הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּעֵת אַהֲבָה בַּמַּיִם, מִי בָּא ?" מִיָּד

קָמוּ שְׁלֹשְׁתָּם מִמִרְבַּצָם וְשָׁעֲטוּ לְעֵבֶר הַמַּיִם הַצְלוּלִים בְּהַרְגָּשַׁת הַקַּלָּה

רַבָּה מִפְּאַת הָחוֹם הַכָּבֵד. זֶה שֶׁהִצִּיעַ, הִתְרַחֵק מְעַט וְהֵחֵל לְשָׁגֵּל אֶת

חֲבֶרְתּוֹ, בְּשָׁמְרָם הֵיטֵב עַל מוֹצָא פִּיהֶם בְּעֵת הַמִּשְׁגָּל,  לַמְרוֹת שֶּׁהָיוּ סְבִיבָם נָשִׁים

וּגְבָרִים שֶׁלֹּא הִבִּיטוּ וְלֹא הִתְייַחֲסוּ כְּלָל לְמַעֲשֵׂיהֶם.

כָּל הָאֲנָשִׁים, בִכְלָּלָּם, דִּבְּרוּ בְּשָׂפוֹת שׁוֹנוֹת, רַק לֹא בְּעִבְרִית, וְלֹא נִמְצָא בַּחוֹף

אַף יִשְׂרָאֵלִי בּוֹדֵד, בְּלֵית בְּרֵירָה הֵחֵלּוּ  הַזּוּגוֹת לִרְקוֹם יַחֲסֵי יְדִידוּת עִם כָּל

מִי שֶׁחָפַץ וְנַעֲנָה לָהֶם. לֹא הָיָה שׁוּם רֶמֶז לְמִין בַּשִׂיחוֹת שֶׁקָלְחוּ בְּאָנְגְלִית

בִּלְבַד, אַךְ הַמַּבָּטִים לֹא חָדְלוּ לְלַטֵּף אֶת הַגּוּפוֹת הַעֵירוֹמִים וְהַיָּפִים

שֶׁחֵלֶק מֵהֵן הִיוּוּ הַשְׁרָאָה וְדִּמְיוֹן פָּרוּעַ לְמִשְׁכָּב רַבִּים.

הַחֲוָּיָּה שֶׁל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֵבִיאָה בַּלַּיְלָה לִסְעָרָה פְּרוּעָה וּמוּבֶנֶת, שֶׁל מִין בָּרִיא

בֵּין שְׁנֵי הַזּוּגוֹת שֶׁהִשְׁתָרְעוּ עַל הַמִּחְצֶלֶת בְּאַחַת הָבִּקְתוֹת, וְהַפַּעַם

אַרְבַּעְתָּם קָרְאוּ דְּרוֹר לִזְעֲקוֹת הַהֲנָאָה  הַמֵעָנְגוֹת בְּעֵת הַמִשְׁגָּלִים הַסּוֹעֲרִים.

הַיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, הָרְבִיעִי וְהַחֲמִישִׁי, הָיוּ כְּבָר שִׁגְרָתִיִּים, כְּמַצָּב מְקוּבָּל וּמְהַנֶּה.

וּלְחַוָּה הָיוּ רַק שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים ? לָבֶטַח לֹא הָיְתָה תֵימָנִיָּה!