מסדרון של זכרון

אני נכנסת לקניון ברגל ימין. ״בבקשה ה׳, שאני לא אראה אותו. בבקשה בבקשה בבקשה״ אני אומרת בלבי, ומקווה שמבין כל הצרות שבעולם, אלוקים יקשיב דווקא לי. אני סורקת את האנשים, והעיניים כבר שטות בין ההמון, כאילו מחפשות משהו.
אני עוברת ליד בית הקפה בו נהגנו לשבת ומשב קל של זכרון מכה בי. אני ממשיכה ללכת ומבחינה בספסל בו רבנו פעם. עוברת עוד מקום, ועוד פינה, משוטטת לי בין מסדרון של זכרון ובכל דלת מסתתר סיפור אחר; הנה חנות הדיסקים שהוא הכי אהב והנה בית הקפה בו עבד ונהג להביא לי כל ערב פסטה שהוא הכין לי בעצמו...
העיניים עדיין מחפשות אותו ואני שוב מבקשת מאלוקים שלא אתקל בו אבל בתוך תוכי משתוקקת שהוא יבחין בי, כאילו במקרה. בקניון הזה היינו נוהגים לבלות הרבה, דווקא משום שהוא גר מרחק הליכה ממנו.
אני ממשיכה ללכת ושלט בצבע אדום עם הכיתוב "SALE" מושך אותי אליו. זו חנות הבגדים הקבועה שלו, ממנה היה קונה רק חולצות חגיגיות כיוון שטען ש'על איכות צריך לשלם' ואכן, הייתה תמורה למחיר. יש מבצע על הברמודות. אני מסובבת את הגלגל, בוחנת את הצבעים, בודקת מידות... כאילו מחכה לי איזה גבר בבית ואני רק קפצתי לקנות לו כמה זוגות מכנסיים שהיו חסרים לו. איזו פתאטית.

 עברה שנה מאז נפרדנו. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני שלושה חודשים, כשחצה את הכביש לכיוון הגשר, הלך מאחוריי ודיבר בטלפון כאילו האקסית שלו לא הולכת לפניו. אני נשבעת שבאותו רגע יכולתי להרגיש את הנשימות שלו.

בנדנה אדומה קשטה את ראשו, שיערו הגיע עד לצוואר והיה צהוב מתמיד. היה לו קעקוע נוסף בכתף, שהצטרף לחמשת הקעקועים האחרים שעיטרו את גופו. כשהיינו ביחד הוא הבטיח לי שלעולם לא יקעקע שוב את עצמו, והנה, הוא הכיר בחורה חדשה שהצליחה לסובב לו את הראש ולשכוח מקיומי ומכל המילים שנאמרו בנינו אי פעם.

באותו יום לבשתי שמלת מקסי שחורה וז'קט בד בצבע תואם. הייתי נראית לא פחות מ'מאה שערים', ולמרות שהוא חילוני – עמוק בתוכי ידעתי שהוא אוהב שאני מתלבשת ככה. תמיד היה חשוב לו שאקפיד על צניעות ואפילו גופיות הצטיירו בעיניו כפריט לבוש זול.
טוב, בחזרה לעניינינו; החלטתי לעקוב אחריו ואז, כאילו במקרה, מבטינו הצטלבו. המבט שלו היה כל כך קר אבל אני הסתכלתי לו היישר לתוך העיניים במבט הכי עמוק שלי שאומר משהו כמו "אני מאוכזבת ממך". מאז לא ראיתי אותו, מה שמוזר, לאור העובדה שאני עובדת בשכונה שלו, עוברת ליד הרחוב שלו פעמיים ביום ולפעמים, אם ממש מתחשק לי להתעלל בעצמי - אני גם עוברת דרך הבית שלו. סתם כדי להתגרות בגורל.