הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם

הָיוּ מֵימַי רְווּיֵי מֶלַח

אֲבָל נְשִׁימָתִי הָיְתָה מְתוּקָה.

וְהָיוּ  אֵדִים עוֹלִים מִתּוֹכִי

מִכֹּחַ כִּסּוּפָם לַמְּרוֹמִים.

וּכְשֶׁגֶּשֶׁם נִיתַּךְ

הָיוּ דְּגֵי מְצוּלוּתַי

מְזַנְּקִים וּמְצִיצִים

לִרְאוֹת וְלִגְמוֹעַ

אֶת הַטִּפּוֹת.

 

כְּשֶׁהָיִיתִי חוֹף

הִסְתַּחְרֵר הַחוֹל

וְצָרַב בְּעֵינַי

וַאֲנִי הִשְׁתּוֹקַקְתִּי

רַק לַחוּשׁ

אַדְוַת הַגַּלִּים

וְחֶדְוָתָם,

כְּשֶׁצִּיְּרוּ בִּי

סִלְסוּלִים עֲטוּרִים

קֶצֶף לָבָן.

 

כְּשֶׁהָיִיתִי הַר

נָפַל עָלַי פַּחַד גְּבָהִים.

אֲבָל לִבִּי

רַק בַּזֹּאת חָפַץ -

לְהָכִיל שָׁמַיִם

וְיָם וְחוֹף.

לִרְאוֹתָם וְלַחְווֹתָם

מִקָּצֶה לְקָצֶה.   

 

כְּשֶׁהָפַכְתִּי מִדְבָּר

לֹא יָדַעְתִּי עוֹד דָּבָר.

לֹא הָיָה מִי שֶׁיְּדַבֵּר אוֹתִי.

יַדְבִּיר אֶת פְּחָדַי

וְיִסְעַד אוֹתִי

בִּצְעַדִים קְטַנִּים חֲרִישִׁיִים

בְּכִוּוּן אֶל הַנָּוֶה

שֶׁבְּמַפְתִּיעַ הִתְעוֹרֵר    

לְחַיִּים

בְּמֶרְכָּז הֲוָיָתִי. 

 

בַּעֲרוֹב יָמַי

בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם

אֲנִי מְעֻרְסֶלֶת

בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים.

וּמֵרֹב עֵצִים -

כֻּלִּי יַעַר

הוֹמֶה

וּמְרַשְׁרֵשׁ

מוּצָף צִיּוּצֵי צִפֳּרִים,

מְקַפְּלוֹת כָּנָף

לִשְׁנַת לַיְלָה אָרֹךְ.

לַחֲלוֹם עַל שֶׁמֶשׁ

שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח לַחֲזֹר

לְהָאִיר וּלְהָעִיר.

 

"מָחָר אֶהְיֶה מָחָר".