ומעשה בציון דמתי הנכד של יחיא קונקורדנציה וידידו נחום מרחום שהזמינו
נופש באי רודוס שמה באיי הים מהיכן שבאו כל גויי הים והפלישתים על ארץ כנען שנאמר
"בני יוון, אלישה ותרשיש, כיתים, ודודנים. מאלה נפרדו
איי הגויים, בארצותם"
וציון חלם בהחלט על דודנים או יותר נכון על דודניות דדניות ורצה קצת
לשמוע מוזיקה שחורה ומוזיקה איטלקית ככה עם מנדולינות ולכן עשה מאמץ וקרא לנחום
מרחום ושילמו כל אחד ארבע מאות דולר טבין ותקילין שהיה לכל אחד בקופת חיסכון בבנק
הלאומי והלכו שמה בטיסת שכר של שעה אחת והלכו במלון ששמו "סאנסט" ומצאו
חדר על הכיף כיפק עם מרפסת וג'קוזי בתמורה מלאה למה ששילמו, וגם עם חדר אוכל ושתי
בריכות ששם השתזפו כל עממי אירופה שהדרימו על מנת לשוות לעורם החיוור והשדוף גוון
שזוף כמו עמי תימן. וציון שיצא כמו עזרי דודו אוהב השמלות מצא יחד עם נחום ברחובה
של עיר ובאישון לילה שתי נורבגיות בלונדיניות וכחולות עיניים האחת שמה הלה והשנייה
אינגה, והללו היו שיכורות כלוט עליו השלום וכששאלן באמצע הרחוב מה שתו אמרו:
"אנחנו שתינו רק קוקה קולה" והתלוננו על כך שהרודוסאים המרשועים לא
מרשים להם לשכור אופנוע לשוט ברחובות העיר הנעימה הלזו ומה כבר הן עשו? מה מה?
אסור לשתות קוקה קולה?.
"קוקה קחלהההה..." סינן נחום מרחום.
וציון טיכס מזימה זמומית,יען כי אם קוקה קולה הוא טעם החיים, אזי יטעם איתן את טעם החיים ומיד לחש
לנחום מרחום: "לך ותזמין מונית"
ובינתיים אמר להן באינגליזית הקלוקלת שלו "יש לנו עראק בחדר
במלון וגם תעלו אליי לקפה עם חוואיג'"
ונחום מרחום שיהיה בריא הזמין מונית שבעליה קראו לו קוקי, וציון הכניס
שתי הנורבגיות שמה במונית וישב באמצע כשנחום מרחום שלא ידע אינגלית אומר לנהג
מונית מילה אחת:"סאנסט" והנהג הקרייזי דפק פול גז ונסע מהר מהר עד
שאינגה והלה כמעט הקיאו את הכססה שהייתה להן מרוב קוקה קולה וציון אמר לנהג "KUKI BE SLOWLY" והנהג אמר בשפתו שפת איי יוון הרשעה
"כדי לנסוע לאט משלמים פה תוספת"
"תגיד, אתה קרייזי?" שאל נחום באינגלית הדלה ומזל שהנהג לא
הבין כי אחרת היה מתהפך עליו.
ולקח אותם למקום שנקרא סאנסט והיה חושך, מה זה חושך, חושך מצרים לפני
מכת בכורות, אלא שכאן הייתה מכת בחורות בדמותן של הלה ואינגה. ושני חברינו עם שתי
חברותינו ירדו שמה ומיד נגלו לפניהם אורות של קאזינו משובח מן המשובחים ששמה
הישראלים הקמצנים נעשים פתאום נדיבים.
"ימח שמו של בעל המונית הקוקי הזה" קילל ציון "במקום
לקחת אותנו למלון סאנסט לקח אותנו לקזינו סאנסט, ירחים אבוהו והמרשועים
האנטיוכוסים האלו שיהיה לו הכסף לתרופות ולביצים סרוחות."
והלה ואינגה נענעו בראשם יען כי היו מסטולות לאללה מרוב קוקה קולה ולא
ידעו מימינן ומשמאלן.
ובכל זאת נכנסו בטרקלין וראו
שמה מלא מכונות מזל שנקראו במרוקאית "דאחלה מז'אלו" ונתפתה נחום מרחום לשים מעין מטבע במכונה אחת
שיש בה ציורים של פירות היער וציון הורה להלה ולאינגה לשבת בספה הנוחה כי מיד יבוא
מלצר ויביא להן קפה יווני שקרוי בתורכיה קפה תורכי והללו שהיו מסטולות לאללה באמת
שמעו לו ונחו שמה. ונחום שם המטבע וציון
לחץ על הידית של המכונת פירות יער וקרא "אההה... נעשה ונצליחה ונגילה הללויה.
אמן סלה ועד"
והנה נשתקשקו הציורים זה בזה ולבסוף נסתדרו שמה ארבע תפוזים ופתאום האורות
נסתחררו ורעשים וברקים כאילו מלאכי חבלה נקבצו ובאו כולם לאולם ביחד וחשבו כי
המכונה לא עלינו נשתגעה ומיד נפלו מן המכונה מטבעות ומטבעות מלא מלא וכל הנוכחים
באולם עצרו את נשמתם ונחום אמר "מהר מהר ציון, קח משהו ותאסוף את כל הג'לג'לו
ראסום האלה, היי מן השמיים נתנו מאני לתימאני"
ובאמת ציון לקח שקית ואסף את הכול הכול וניגש לקופאית הציבורית שאמרה
להם שזכו עכשיו בעשרת אלפים יורו. יענת'ו ציון ונחום היכו את הקופה כמו שנאמר
במקורות "ויך את המצרי" אבל לא היה כאן לא מצרי ולא כורדי ולא עיראקי
אלא יווני, אבל גם זה טוב.
והנורבגיות עדיין היו מסטולות לאללה.
וציון אמר לנחום מרחום: "עזוב נורבגיות במלון, עזוב לילה אחד,
בוא נזמין אותן עלינו לישראל, ואני אקח אותם אצלי למלונה ליד הבית של סבא יחיא
ונראה להם את ארץ ישראל היפה והפורחת"
"ארץ ישראל הפרחולה..." ליגלג נחום "לא למדת? אתה לא
זוכר שסבא יחיא תפס אותך במלונה במסיבה רוקד עם הילית וגילית וקרא לך כופר ומשומד?
הוא כמעט נישל אותך מהמלונה" נזכר.
"אז נגיד לו שאני הולך להתחתן איתן" הבזיק רעיון רעיוני
במוחו של ציון.
"אני לא בעסק כי יחיא יעשה ממך שסק ורסק" אמר נחום והוסיף
"אני לקוח את החצי שלי וחוזר לראש העין"
והמטוס נחת בבן גוריון ירום הודו ובטיסה ישבו אינגה והלה שעכשיו היו
קצת פיכחות וציון הסביר להן יפה שהוא רוצה להזמין אותן עליו לסוויטה שלו בכפר סבא
והן הסכימו כי הנורבגים מצידם אוהבים הרפתקאות וגם קנה להן תכשיטים מזהב ומיהלומים
רק שהיו חיקוי מן החיקוי בחמישה יורו בשוק של רודוס שהשם ישמור וינצור.
ונחום מרחום היה לו נמאס מן התעלולים של ציון ומיד כשנחת המטוס ועברו
את הביקורת הוא חתך לראש העין כשציון חותך צפונה לכפר סבא אל המלונה ובאמת הביא
אותן ואת הצ'ימידנים שלהם לשמה אל המלונה יענת'ו הצריף של סבא יחיא שעמד מאחורי
הבית של יחיא בחצר, כשהוא נזהר לא לדרוך על הפלפלים ששתל סבא ואמר: וולקאם טו מיי
סוויטה"
"זה סוויטה?" אמרו הנורבגיות בזלזול "אפילו החזירים
בנורבגיה לא ישנים ככה, באמת שציפינו ליותר"
"אל תשכחו שהכרטיסים היו עליי, עליי!!!" הצביע ציון על עצמו
"ואל תשכחו שאני מארגן לכן טיול בספארי ובשוק לוינסקי"
"נכון נכון" אמרו הבנות ונרגעו, אבל היה להן חם מאוד.
"רק תשמעו המוסיקה הקלאסית בבוקר מן התוכים ותדעו מה זה סוויטה,
רק אני הולך לדבר עם סבא ולסדר לכן ארוחת צהריים, תתארגנו"
"סבא?"
"סבא שלי הוא פילוסוף ידוע, עם חכמת חיים, עם מילים מילים, הוא
זכה בפרס נובל על אמרות החכמה שלו על זקני תימן"
ובאמת הלה ואינגה נדלקו להן העיניים הכחולות שלהן ורצו להיפגש עם
הפילוסוף, קצת חכמה לא תזיק אחרי קוקה קולה.
וציון נכנס ובאמת שיהיה בריא, ערך השולחן והעיף ממנו את עיתוני ידיעות
ומעריב ויחיא ועזרי הסתכלו עליו מה פתאום הוא כל כך חרוץ ועזרי התלהב מהחריצות של
ציון שמיד נתן לו פקודות מה לעשות ואיך לסדר הצלחות. וציון גם רץ מהר מהר לחנות של
מגרפטה וקנה בקבוקי קוקה קולה כי זה מה שהנורבגיות אוהבות. וגם קנה עראק ולחם שחור
וחבילה ביצים וחבילה נקניקיות וקישואים ומלפפון ועגבניה ומלפפון חמוץ ועשה ארוחה
משהו משהו ויחיא לעס גת והסתכל בו בסקרנות ובעין אחרת קרא מספר הדיוואן כאילו רצה
להגיד "מה לאבוק?"
ואחרי שהכין את הארוחה קפץ ציון למלונה ומצא שם את אינגה והלה לבושות
חצי ערומות עם מכנסיים קצר שרואים חצי הטיזו בחוץ וגם חזה בחוץ וגם קעקועים של
דרקונים ונחשים בבטן ובגב, יען כי עשו הקעקועים בשותף בסטודיו של מר אולסן שמה
בטרודנהיים. ואמר להן:
"היי היי לפחות ליד פילוסוף כמו יחיא תלבשו מכובד"
"חם לנו חם לנו" נתלוננו הבנות.
וציון התעצבן והלך מהר מהר לארון בחדר של מרת ג'דטי עליה השלום והביא
מחלצות צנועות והלביש הבנות וקרא להן מהר לבוא לארוחת הצהריים
והן באמת נתלבשו והלכו אחריו והתיישבו בשולחן מול יחיא ועזרי
ועזרי שלא היה ט'מע אמר לציון "מה זה, שיחקת אותה, הבאת דאבל
ברודוס?"
וציון לחש "בטחחחח, דאבל בקזינו ודאבל בבחורות"
וליחיא אמר: "סבא, הבאתי שתי בנות ואני כנראה אלך להתחתן איתן
בכלולות"
ויחיא הציץ בהן ואמר: "יא ציון, ישר כוחך, יאסין עליש, אתה הולך
בדרך אבותיך, סבא שלי התחתן עם שתי נשים וגם סבא של ג'דטי ואתה גם הולך להתחתן
עימן כמו שנאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו"
"לא עזבתי סבא, לא עזבתי" התלונן ציון
"על מה אתם מדברים שמה?" קראה אינגה
"על חכמת חיים של סבא"
אמר ציון ותירג'ם להם הפסוק והן נתחייכו.
"ומן איפה אתן יא בנות?" שאל יחיא
ותרגם ציון והבנות אמרו "נורבגיה"
"ואתן משלנו?"
ציון מיד אמר: "יחיא, אתה רואה כמה שהן צנועות, שיהיו בריאות,
נשות חייל של ממש, בנות של בית, כל הזמן שמה בגלות נורבגיה שוטפות כלים לאמא ולשות
בצק של לחם וחלות שבת ומנקות את הצריף של השירותים כל יום וגומלות חסדים ושואבות
מים מן הבאר"
"מן הבאר ההוא ישקו" ציטט יחיא בניגון המתאים והוסיף "ולמה
הן כל כך חיוורות?"
"השיכנאזיות האלה לא אוכלות מספיק חריף שייתן להן צבע בגוף כמו
שיש לנו" הבריק ציון.
ובאותה שעה היה ממש חם כי המזגן של יחיא היה מקולקל והתיז מים ולא מצא
את הטכנאי סעדיה מהצרי שיהיה בריא (שבדיוק ישן את שנת הצהריים שלו אחרי 24 שעות של
עבודה) ואינגה והלה הורידו את החלוקים החמים ונגלו חמוקיהן ועזרי שישב עד כה בשקט
נדלק והעיניים שלו ככה נדלקו והאישונים כמעט יצאו החוצה כמו מקפיץ וציון הסמיק ויחיא
אמר:
"יא מסכנות, יא אביונות... אין להן אפילו כסף לקנות בגדים...
מדינה ענייה הנורבגיה הזאתי.. בטח שישאבו מים מן הבאר, המוביל הארצי לא נותן שמה
מים מן הכינרת, יא רב אל עלאמין, מעיי חמרמרו"
"עניות אך צדיקות ומופלגות במעשים טובים" התערב ציון ושפך
להן קצת סחוג בנקניקיות שאכלו.
"תורה מצוות ומעשים טובים" אמר ציון והביט בנורבגיות שהביטו
ביחיא ובעזרי במן שפת גוף של:
"מה החבר'ה הללו מבלבלים את המוח" ומיד נשתעלו מחמת חריפותו
של הסחוג עד שציון שיהיה בריא הביא להן כוסות של פטל בטעם תפוזים ועוגיות גושן כדי
שתירגע להן הלשון ונהיו אדומות
"אחחח.. תראה איך הסחוג מחזיר להן צבע ללחיים. אכן בנות
טובות" אמר יחיא, אלא שאז ראה הקשישא את הקעקועים בבטן ובגב ואמר: "יא,
אפילו היה לאבא שלהם כסף לשלוח אותם לבית ספר יהודי, ולא למדו תורה שהרי כתוב
"וכתובת קעקע לא תתנו בכם והנה נחש בריח ונחש עקלתון בגוף כשדברי ישעיהו
הנביא"
ובדיוק אז התפרצה לסלון מן הדלת הראשית אמא של ציון הלא היא מרת
בורגתה שלקחה מונית ספיישל מראש העין ושילמה לנהג מאה שקלים מתוך הקופה של ישיבת
אור תורה בירושלים ונכנסה ככה ברוח קדים שתשבר אוניות תרשיש וראתה את שתי
הנורבגיות ואמרה בקול רם מרעמסס:
"יא יחיא יא אבא, ככה עושה לנו ציון בושות, בה'דלה, מכניס הבייתה
שתי ערלות ממדינות הים ואתה ציון, יא בן יא ממזר, ראס בן ענו שאני ייתן לך להתחתן
בהם, מה סיפר לי נחום מרחום אחרי שחקרתי אותו שתי וערב?"
"בבקר תאמר מי ייתן ערב ובערב תאמר מי יתן
בוקר מפחד לבבך אשר תפחד" ציטט יחיא והביט בבתו הכועסת.
"עזוב אבא מהפסוקים, חבל שאמא לא פה לשלוח אותך לחנות של מגרפטה.
הנכד שלך רוצה להתחתן עם ערלות כמו מעשה זמרי בן סלוא וכזבי בת צור במערת
עדולם"
ויחיא קם ממקומו והצביע על ציון: "יא כופר! יא משומד... מביא לי
הבייתה שתי ערלות ביקינגיות מארץ הצפון? משבעת העממים? הללו בנות פלישתים המה! כדלילה
אשר נתחתנה בשמשון וכאיזבל וכבת פרעה! כבר מזמן שמתי עליך עין שרקדת במלונה עם
בנות מדיין, ותפסתי אותך אוכל פיתה עם גיד הנשה בשוק. הנה הנה, אני יעשה סוף
לעניין: עזרי תישאל באינגלית שלך מה השמות משפחה של הבנות האלה ואני מיד אפסול את
השידוך על המקום כדבר רבנן"
הלה ואינגה לא היו טיפשות כשראו מה קורה סביבן: "טוב, אינגה אני
הולכת, מה איתך?" אמרה הלה לאינגה באנגלית, כדי שכל המבין אינגלית יבין
וציון מסכן שיהיה בריא הרגיש ששתי אווזיות בר עומדות לפרוש כנפיים
ולעוף ללפלנד אלא שנילס הולגרסון לא יהיה שם.
"שאל אותן עזרי!" פקדה מרת בורגתה והצביעה לעבר הבנות שהיו
בהיכון ללכת ולשוב לנורבגיה.
ועזרי קצת גמגם ושאל אותן באנגלית מה השמות משפחה שלהן, אבל הן כבר עמדו
ליד הדלת ולכן אמרו בקול רם:
"הלה כהן"
"אינגה רבינוביץ'"
