אבא שלי - לבמת הדיון שהעלתה מרים

אבא שלי[

אבא שלי מת ב-י"ג באב  

הוא לא המתין עוד יומיים

לקשור מותו ליום האהבה

כי האהבה הייתה בחייו

ביום השנה ב-י"ג באב עמדתי ליד קברו

ולחשתי לו – אתה חסר לי כל כך

סיפרתי לו על געגוע שמעצים עם השנים.

היה לי עצוב כי –  

אין יותר מי שיגע בלחיי ביד חמימה

ויגיד – 'מיידלה שלי'.

ספרתי לו, שעדיין לפעמים בלי משׂים

מניחה עוד צלחת על השולחן

בארוחת ליל שישי.

סיפרתי על המאכלים שעדין מכינה במיוחד עבורו,

אבל הוא כבר איננו ואני אוכלת אותם לבדי.

אמרתי שאני עדיין רואה אותו,

יושב בכורסה שאהב

מביט בציור שציירתי בשבילו,

ציור של אביו, שנספה בשואה.

וושומעת אותו אומר כמו תמיד,

איך ידעת לצייר אותו והרי אף פעם לא ראית את פניו.

אמרתי לו – אתה כל כך דומה לו,

ציירתי את עיניך אבא, בעיניו של הסב שלא הכרתי

ואת קמטי צחוקך בקמטיו.

עמדתי ליד האבן הקרה והיה לי עצוב

כי נזכרתי מה שכתבתי ביום מותך - אבא,

כתבתי על הפגישה שלך - עם בנך שנפל

עם אחי הקטן,

ששוכב שם – מעבר לגדר בחלקה הצבאית.

עמדתי ליד האבן וחיבקתי את אמא שלי

שבראייתה המעורפלת נסתה לקרוא את אותיות שמך.