שדה החלומות העזוב

ישנם ימים אשר כלילות חשוכים

ראיה בהם ניתנת רק לחדי המבט

אפלולי וקודר הוא אף הלילה

וממנו יוצאת בת קול אל תוכי בלאט

קומי, עורי, פקחי עינייך החומות

צאי וראי את חשכת הליל העוטפת

היא תביאך אל משכנך, תהיה לך יד לוטפת

תישאך בחמימות אל שדה החלומות

ובשדה הליל האפור הפרחים צמאים למים

עמוק בתוך השחור עוד קמלים העשבים

אין איש אשר יוכל להשקותם ולהאיר להם עדיין

ונראים הם בעיניי כה נוגים ועזובים

רואה בת קול יפת עיניים את מבטי המזדעק

כמעט וטובעת בשלולית דמעותיה, גופה מתחיל להתפרק.

באור פניה מחבקת כל גבעול וכל עלה

את דמעותיה מסננת.  הולך המלח וכלה

לוקחת שק מלא במים

מניחה בשתי ידיי

מי ברכה מן השמים

מביאה היא אל חיי

מבקשת, מתחננת שאשקה עד סוף ימיי

שלא אותיר שדה זנוח

 עד יכלו כל כוחותיי

מתרחקת היא ממני והשמש שוב קרבה

השדה כעת פורח

עוד נותרה בי אהבה