סוס אצילי

סוס אצילי

אם השוויתי את הרצון להראות חצי עבודה, לחמור בן חמורותיים. הרי עתה שועט הסוס האציל אל תוך הזירה.

הגיע הזמן לפתיחת הדלתיים.

סיימת את הוורסיה הראשונה לציור שלך, את הדרפט הראשון לספר שלך, לשיר שכתבת. תאפשר לסוס הלבן והאצילי להיכנס פנימה.

כל עין שקוראת טקסט, שרואה יצירה פלסטית: היא שיקוף של מה שעבר או לא עבר ביצירה שלך.

שיקול הדעת הוא שלך, מה לקחת ומה לא. אך ללא ספק, זהו שלב קריטי ביצירה המוסיפה לה רבדים נוספים ועמוקים.

שהרי מה שעושה הבדל בין לספר סיפור לבין ספרות, אלה הם הרבדים. הסיפור/הנרטיב העומד בפני עצמו, אך אם קוראים שוב, או מתבוננים עמוק מגלים שיש רבדים נוספים. קיימות בסיפור גם אמירות, פילוסופיה, מסר, שלא הבחנו בהם בקריאה ראשונה. כך מבט ראשון ביצירה הפלסטית, לעומת רגע לשבת על הספסל במוזיאון ולהבחין בדברים שלא ראית קודם לכן.

אבל אחזור אליך, אל היוצר: עכשיו, לאחר שמספר עיניים נוספות ראו את היצירה, מגיע הרגע שלך כיוצר לחדד את הקיים ולהעמיק.

אני מתכוונת לאותם קישוטים קטנים, אלמנטים ספרותיים שזה הזמן להוסיף אותם: סימבוליות, חזרה מגבירה, אונומטופיאה, דימויים ועוד. זה הזמן לעקוב אחר הקוהרנטיות של הנרטיב, האמינות של הדמויות, לתקן ולשפץ.

זה לגבי ספרות, אך זה נכון לגבי כל תחומי האמנות:

בשירה - זו העת לוותר על שורות שלמות, מילים מיותרות. לזכך!

בציור - אלה הם הרגעים להוסיף עוד שכבה, לחדד את העיקר ולטשטש את השולי.

אין הבדל בין תחומי האמנות, ורק סבלנות מביאה העמקה. סבלנות מספקת לסגור את הדלתיים בתחילת העבודה, ולהגיע בפתיחות לכל ביקורת כשמגיע הזמן לפתוח אותן.