לרעות בשדות זרים

לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים/ עַלִּיזָה אֲרְמָּן זְאֵבִי
***************************************
לֹא עוֹד חָשַׁק 
בָּהּ,
שִׁלַּח אוֹתָהּ 
מֵעַל פָּנָיו,
לֹא עָמַד לָהּ 
יִצְרָהּ,
הָלְכָה לִרְעוֹת
בִּשְׂדוֹת 
זָרִים.

גִּלְּתָה עֶרְוָתָהּ
לְכָל זָר,
הִתְבּוֹסֵס דָּמָהּ
בַּנֵּכָר.

בִּיכְּתָה יָמֶיהָ,
לֵילוֹת 
חֲשׁוּכִים
חָשָׁה בְּנַבְלוּתָהּ
לֹא עָמַד בָּהּ
כּוֹחָהּ,

נֶעֱתְרָה לְלִבָּהּ
שָׁבָה אֶל 
אַדְמָתָהּ.

מָצְאָה אֶת שֶׁאָהֲבָה,
בְּלֵילוֹת נִיחוּמִים
בִּזְרוֹעוֹת

הָאַחֶרֶת
וְלֹא הָיָה 
מַכְאוֹב
כְּמַכְאוֹבָה,
סַר חִנָּהּ
נָסוֹגוּ חַיֶּיהָ
לְשִׁכְחָה.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת:© עַלִּיזָה אֲרְמָּן זְאֵבִי
7/9/2015