פגשתי איש זקן

פגשתי איש זקן         

צעדתי לאורכה של שדרה

איש זקן שׂבע ימים

ארגז גדול על גבו

הצטרף להליכתי.

סיפר לי על מקומות אחרים

הייתי בארצות רחוקות –

אמר,

ראיתי את נירון

מעלה את רומא באש

את לותר ראיתי

את מגילת החרם

שׂורף.

ראיתי איך בכיכר העיר

מעלים אנשים על מוקד,

אמרו כי היו כופרים

ראיתי משרפות.

הבטתי בזקן –

וראיתי אדם

הנושא את העולם בתוכו,

אמרתי דברי נְאָצָה

ומילים של כפירה.

עצר –

הוריד הארגז מעל גבו,

מתוך הקרקעית המדומה

מבין סבך חוטים וּשְׂרוכֵי נעלים,

מתוך גליל ניירות מלופפים

שלף גליון אחד

וקרא בפני תפילה;

'אלוהים, אתה הוא אדון הכל

ואיש לא יבוא במקומך

אתה הוא אדון העולם

והיית גם אתה אדם...'

הבטתי בנייר והוא לבן וצח

אין עליו אף לא אות אחת

וראיתי את שירי עליו.

הזקן המשיך לקרוא תפילתו,

לא הקשבתי יותר לתפילה

אני מילותיו של שיר שמעתי.

הוציא הזקן את גליל הנייר

והגיש לי את שִירַי.

דומם צעדנו

הזקן ואני

לא תחת כוכבי שמים התהלכנו

אלא כמו היינו ביניהם.