לילה

השחר עלה רך כנשיקה

טפטוף הגשם שכמו מעולם לא חדל

ליווה כהד פסיעותייך

יחפה, על הרצפה החשופה

עורך מבהיק לאור המנורה העירומה

ברק שנהב חיוכך

מאיר דלות מחסה האהבה

שרת שירים בגופך על גופי הלאה

לא ידעתי שפתך, לא אדע

את שפת האוהבים

ידענו גם ידענו

עוטים אור לתשוקה

העצים בערו באש הזריחה

נכנעים לירי קרני שמש ראשונות

כמו עיניי נפקחות לחדוות גופך

מזמין ויודע סוד

שרועה כהבנה על הסדין הלבן

יונקת חמימות שחר כתינוק מתעורר

אחר,

המים ריצדו על עירומך

כמחול גחליליות בלילה אפל

גולשות כתווים לחביוני סודותייך

גבורתי , רמה בין ביתרייך

כמו חזר ונבקע הים

ירכייך מזה ומזה

ופרעה בשרי בבשרך

ציפורים שרו מעל האי

עת

חזרתי

לבד.