יציאה (בהשראת ציור של הופר)/דוד סגל

יציאה / דוד סגל

(בהשראת ציורו של אדוארד הופר – ציפורי לילה)

בחוץ התעופפו פרפרי לילה סהרורים ונחבטו אל הניאון המבשר באורו שהבר עדיין פתוח. האיש בפינה ליטף את הוויסקי המי-יודע-כמה שלו והביט בכוס בעיניים עצובות. רציתי כבר לסגור ולבקש שיצא אבל אז הם הופיעו, גבר בחליפה חומה מקומטת ועניבה  פרומה ואישה שמילאה עד אפס מקום את שמלתה השחורה הצמודה. כמעט אמרתי להם שאני סגור, אבל מבטה של האישה התחנן לג'ק דניאלס כפול ואמרתי כפרה על חצי שעת שינה ליד הזקנה שממילא כבר נרדמה.  האיש התיישב בכיסא לידה ורק אמר "אותו דבר" אחרי שהזמינה. האיש בפינה המשיך להשפיל מבטו אל כוסו אך הפסיק ללטפו.

"אני עפה מפה" האישה אמרה " בשבוע הבא, למיקונוס",

שררה שתיקה. יללות צופרים נשמעו מרחוק.

"למה מיקונוס?"  שאל האיש לידה.

" אני טסה עם שולי והיא מארגנת הכול, מיקונוס, קוס, מה שיבוא, העיקר אי עם ים כחול מסביב, די" היא נאנחה, " העיר הזאת חונקת אותי".

"שים איזה מוסיקה" ביקש האיש " שים משהו לכבוד מיקונוס."

שמתי לו את זורבה היווני והוא הזמין עוד כוסיות לשניהם, הרים את המשקה וקרא " לך, לשולי ולמיקונוס".

"לי, לשולי ולמיקונוס" היא ענתה והשיקה כוסות איתו.

הם הקשיבו למוסיקה והתנודדו, פחות או יותר לפי הקצב.

"אתה בטוח שנראה את הזריחה מעל הים?" שאלה פתאום.

"לא" הוא ענה " הים במערב. נראה את הזריחה מעל הדודים והאנטנות."

"אההה", היא אמרה.

"מהגג שלי זה שווה" אמר. ואחרי רגע הוסיף "חוויה. זריחה אורבנית. חשבתי אולי לצלם זריחות בעוד ערים בעולם ולעשות תערוכה".

"וואלה" היא אמרה,  ורוקנה את הכוס בלגימה אחת.

הם שתו עוד סיבוב, השאירו טיפ ויצאו. יאללה, אמרתי לאיש בפינה, אני חייב לסגור. הוא הניח כמה מטבעות על הדלפק, קם ודשדש החוצה. הבטתי בו מתנודד ומתרחק לאור פנסי הרחוב, בין פרפרי הלילה שלא רואים לעולם את אור המחר. פתאום פרש זרועותיו לצדדים ובקצב הסירטאקי נע שמאלה וימינה, עצר ושקע בכיפוף ברכיים, ושוב שמאלה וימינה, עד שנעלם.

כל הזכויות שמורות לדוד סגל

ציפורי לילה- של אדוארד הופר - אם הציור לא יוצא כאן אז נא לתקתק בגוגל

nighthawks  - hopper  יש מיליון אתרים על הציור  הזה