שֶׁמֶשׁ מִתְקַפֶּלֶת

שֶׁמֶשׁ מִתְקַפֶּלֶת / עַלִּיזָה אֲרְמָּן זְאֵבִי
***********************************

שֶׁמֶשׁ מִתְקַפֶּלֶת,
אוֹסֶפֶת לְחֵיקָהּ
אוֹצְרוֹתֶיהָ,
מַסְתִּירָה שׁוּלֵי גְלִימָתָה,
רִיבּוּעֵיהַ מְזָהֶבֶת
מוֹתִירָה בִּי 
חוּמָה.

מִסְתַּלֶּקֶת הִיא, שָׁבָה,
מְחַדֶּדֶת חִצֶּיהָ
אֵין בָּהּ גֶמֶר.
חוֹרֶטֶת תּוֹכִי
פַּסִּים
פַּסִּים.

כְּיַעֲלַת חֵן שׁוֹכֶנֶת
רַחֲמִי, אַוִיתִיהָ
בְּחֶשְׁכַת 
לַיִל,

שָׁחַר נֵעוֹר מֵאִיר
מִקְדָּשִׁי,
לִבִּי אוֹמֵר 
הוֹדָיָה.

אָקוּד אֶל 
הוֹדְךָ
תָּגֵל 
נַפְשִׁי.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת:© עַלִּיזָה אֲרְמָּן זְאֵבִי
10/12/2015