בַּחֹשֶׁךְ

בַּחֹשֶׁךְ

בְּעָרוֹב הַיּוֹם מִתְגַּנֶּבֶת אַפְלוּלִית שְׁקֵטָה אֶל חַדְרִי,

מְלַטֶּפֶת קִירוֹתָיו בִּצְבָעִים מְהוּלִים בְּלָבָן,

הָאִפּוּר מִתִּכְהֶה בִּצְלִילִים מִינוֹרִים

הַנִּשְׁמָעִים מִכִּינוֹר בּוֹכֶה.

בַּחֹשֶׁךְ לִבִּי מַדְלִיק פָּנַס בּוֹדֵד

הַמֵּאִיר בְּאוֹרוֹ אֶת צְפוּנוֹתָיו,

וְהַתִּזְמֹרֶת  פּוֹתַחַת  בְּנִגּוּן

מֵיתָרִים וּכְלֵי הַקָּשָׁה.

בַּחֹשֶׁךְ גַּעְגּוּעָי כְּגַלִּים מִתְנַפְּצִים

עַל גְּדוֹת לִבִּי הַחַם,

זוֹרְמִים מַעְלָה אֶל אִישּׁוֹנָי הַחוֹלְמִים

מַרְאוֹת עָבַר.

בַּחֹשֶׁךְ מֻפְלִים נִרְאִים כְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ

בּוֹהֲקִים בָּאֲפֵלָה, כְּאוֹרוֹת שֶׁל קְלִידָן ,

הַמָּרְקִיד דְּמוּיוֹת הַזוּיוֹת וּמתפתלות

 עַל רִצְפַת פָּנַי.

בַּחֹשֶׁךְ בּוֹכֶה כִּנּוֹרִי בִּצְלִילָיו הַצּוֹרְמִים,

אִישׁ לֹא שׁוֹמֵעַ,

רַק אֲנִי וְכִּינוֹרִי בְּלַיְלָה אָפֵל

מַדְלִיקִים יוֹם בַּחֲגִיגָה.

רחלי גבאי

11.15