הנבחר

"אני עדין לא בשלה לקשר קבוע , תודה על הדקות הקסומות, אוהבת " עומד תום וקורא פעם נוספת את המכתב שהשאירה אחריה. הוא קורא פעם ועוד פעם ואינו מבין.

זה התחיל לפני מספר שבועות , תום יושב בבר עם חברים בידו בקבוק בירה מחליף מילים עם חברו היושב סמוך לו. שערו שחור מלא, עיניו שחורות ואפלות , אפו הישר והלסת המרובעת שלו מציירים פני אל יווני. לבוש גינס כחול וגופיה לבנה המבליטה את שריריו . היא נכנסת לבר , תלתליה הזהובים מעטרים את פניה היפהפיות , עיניה כחול כהה, ריסיה ארוכים, שפתיה בצורת לב קוראות תיגר לכל גבר עובר לידה. עיניו לוכדת את עיניה . חיוך עולה על פניה , היא ממשיכה לכיוון השולחן הסמוך ומתיישבת. תום כבר לא מסוגל להתרכז בשיחה . הוא מדי פעם מציץ לעברה.

דונה הגיעה מהאי "דוריסלנד" לעיר הגדולה . לאחר שהתמקמה בבית המלון. ירדה לרחוב ונכנסה לבר הראשון שנקרה בדרכה. דונה היא בתה של דוריס בעלת  האי. ויצאה לדרך חדשה בעיר הגדולה . זה מה שסיפרה לתום כאשר ישבו בהמשך אותו הערב בסטודיו שלו המשקיף על העיר ממרומי מגדל האופרה. תחום העיסוק העיקרי שלה גידול כבשים לצמר.  נושא עיבוד הצמר ומכירתו היווה את מקור הפרנסה העיקרי של האי.

תום ישב מולה מוקסם , סיפוריה על שדות המרעה הנרחבים של האי , היציאה בבוקר למרעה , ההתמזגות עם ריחות הטבע , ריחות הפרחים בשדות הפורחים , מרדף קסום אחרי פרפרים. רחיצה בעירום במעיינות האי הזכים הקסים את דמיונו. הוא מצא את עצמו צועד לידה בשביל המוביל למעין מפכה. שירת הציפורים נשמעת ברקע , פרפרים גדולים עוברים מפרח לפרח. שפיריות ענקיות וצבעוניות מרחפות ומזמזמות ומציירות  אווירה קסומה של עולם פיות , עולם אגדות. טובע הוא בעיניה ידו מלטפת את לחיה. היא מתרפקת מתמכרת . בגדיה נושרים . גופה האתלטי מתגלה במלוא הדרו. אגנה מעוגל וחטוב , ביטנה שטוחה ושדיה זקורים ומקפצים. גופה נצמד לגופו בערגה . היא יונקת אותו לתוכה והוא מתמסר לעונג האהבה ושניהם לא מרפים עד סיום ריקוד האהבה.

שניהם שוכבים מכורבלים , ראשה מונח על חזהו . היא לוחשת לו " לעולם אל תעזוב אותי, אם אזדקק לך אקרא לך ותמיד תמיד תבוא , אני אחכה לך ". הוא מהנהן בראשו מעט מנומנם ונרדם.

קרן שמש ראשונה חדרה לסטודיו. הוא פוקח את עיניו והיא אינה לידו. על השולחן מונח פתק . הוא קורא אותו פעם ועוד פעם לא מבין.

תום ממשיך בחייו . הוא ממשיך בלימודיו מסיימם בהצטיינות . קיבל תפקיד בכיר במשרדי חברת בטחון . חברת הביטחון שבה הוא עובד אחראית על סידורי הביטחון של חלק מהמתקנים הרגישים של המדינה. מדי בוקר הוא יוצא לעבודתו , במשרד הממוקם באחד מבנייני המשרדים במרכז העיר. חלונו משקיף אל חלקו המערבי של העיר , אזור בילויים שבעת ערב הופך למיצג אורות ססגוני. אותו רובע בו נמצא הבר ששם הם  נפגשו .

ניצב וכוס בידו . מסיבת הקוקטיל בעיצומה. גברים בחליפות , נשים בשמלות ערב . הערב מחלקים פרסים לעובדים המצטיינים של החברה. השולחנות גדושים במטעמי דגים ובשרים . בר המשקאות מגיש קוקטלים וסוגי יינות כיד המלך . הוא כבר שתה מספר כוסיות  והאלכוהול החל לעלות לראשו. ברחבת הריקודים רקדו מספר זוגות . המנגינה רועמת ורועשת .  הוא הרגיש לא בנוח משהו הציק לו צועד לעבר פתח האולם. היה נדמה שראה את פניה , רק לשניות מספר. הוא ניסה לנער את ראשו ההלום יין ולהתמקד . דמותה ריחפה ונעלמה. הוא יצא לאוויר הפתוח . קרא למונית הקרובה שהסיעה אותו לביתו. הוא נפל על המיטה עם בגדי המסיבה ונרדם תרדמת שיכורים.

לקראת הצהרים הוא התעורר . הבחין במכתב על שולחנו. הוא הרימו והתחיל לקרוא "אני בצרה, זקוקה לעזרה , מבקשת שתבוא לאי ,  בבקשה דונה "

יושב מול המחשב . מנסה לאתר את מיקומו של האי "דוריסלנד"  באחד מאתרי הטיולים מצוין שאי בשם זה נמצא מערבית לחוף המדינה . מרחק כשישים קילומטר מחוף היבשת . ההגעה באמצעות מטוסים בלבד , היות שחוף האי מסולע לא ניתן להתקרב בכלי שייט.  כן נאמר באתר שהאי מכוסה יערות עבותים , פרט לשטחי המרעה . מספר תושביו כמה עשרות בלבד והאי בבעלות פרטית של דוריס ווד,  אישה שלא ידועים  עליה פרטים רבים שכנראה אחת  מצאצאי האי הקדומים. בנוסף נכתב שהילה של מסתורין אופפת את האי ולא ניתן להגיע לשם ללא אישור התושבים.

תום הגיע ברכבת לעיר החוף הקרובה ביותר לאי. הוא החל מייד לנסות לאתר טייס שייקח אותו לאי. הוא הגיע לשדה התעופה במקומי. בפינת אחד המבנים הוא פגש מספר עובדים והתעניין במטוס שייקח אותו לדרכו. בכל אשר פנה קיבל תשובות מתחמקות , איש לא רצה למסור לו מידע על האי. לבסוף אחד העובדים הצביע על אדם מבוגר שעמד בצידו המרוחק של שדה התעופה ואמר לו שיתכן שאדם זה בשם ג'ו יכול לעזור.

תום צעד לצידו המרוחק של השדה והתקרב לאותו אדם בשם ג'ו. " התוכל לקחת אותי לאי דוריס לנד " שאל ומייד קיבל תשוב שלילית . " אוכל לדעת למה" הקשה בשאלה שנייה. " לא מוכן לקחת סיכון , ישנם שמועות על כאלה שלא חזרו ואני מעוניין לשמור על עורי" ענה לו ג'ו. לאחר מספר דקות של שיחה ושכנועים המלווים בצרור לא קטן של מזומנים , הסכים ג'ו לקחת אותו לאי בחסות החשכה , להנחיתו בשדה בפתוח ומייד להמריא.

שעת חצות הגיע . המטוס המריא אל חשכת הלילה . לאחר כארבעים דקות נראו מכיוון הים אורות מנצנצים.  " זה האי " אמר ג'ו " מייד ננחת ושאלוהים יעזור לך" . הנחיתה הייתה רכה . תום מצא את עצמו לאחר דקות לבדו במרכז שדה , מפלס את דרכו לכיוון אורות שנראו מרחוק.

תום החליט לבלות את הלילה תחת אחד העצים ולהגיע לאזור בתי האי רק לקראת הבוקר.  הוא התיישב נשען על העץ , לפתע שמע רחש רגלים . מרחוק נראתה דמות , פנים מוכרות . "דונה" הוא קרא וקם ממקומו והחל לרוץ לכיוון הדמות . הדמות נעלמה אל תוך עצי היער . הוא מצא את עצמו שוב לבד . הוא התיישב ולאחר דקות נרדם.  הוא הרגיש נגיעה קלה . עיניו נפקחו היא עמדה מולו . חיוך על פניה. זכר את חיוכה מאז. הרים את ידיו לחבקה והיא התחמקה. "בוא אלי היא קראה לו" קם והחל לרדוף אחריה . היא רצה והוא אחריה . שומע את קול צחוקה המתגלגל . לפתע עוצרת ניגשת אליו מצמידה את שפתיה לשפתיו ונעלמת . רעש אנשים קרבים מסיט את תשומת ליבו לקורה סביבו.

שלש נשים מבוגרות עומדות מולו וסוקרות אותו בהתעניינות יתרה.  " מי אתה ומה אתה עושה פה ?"  . " באתי לפגוש אישה בשם דונה" הוא עונה . הם מסתכלות עליו כאילו נפל מהשמיים " דונה , אנחנו לא מכירות אחת כזאת , מעולם לא הייתה אישה בשם זה באי " . הן מחליפות מבטים דו משמעותיים בינהם.

המבוגרת מבין השלש בעלת פנים חמורות סבר פונה אל תום בלשון מצווה.    " תוך שלשה ימים עליך לעזוב את האי , ביום אחרי מחרתיים יגיע מטוס ההספקה מהיבשת ועליך לעזוב איתו. ובינתיים עליך להצטרף אלינו " אמרה והורתה לו ללכת בעקבותיהן.

תום פסע אחריהם בשקט , הוא לא הוציא מילה כל הדרך. השביל יצא מתוך היער אל שדות המרעה. העולם נראה כאילו ממאה אחרת העולם נראה שנעצר באי זה. קבוצות גברים מעבדות את השדות . לבושם פשוט ומרופט . מתבוננים בשיירה העוברת לידם במבטים כבויים. עיניים שאינם אומרות מאומה. מרימים את ראשם מסתכלים ללא מילה. שקט מפחיד.  מדי פעם נראות נשים בשמלות ארוכות הפוסעות בשדות ואוספות פרי ופרחים , קבוצות אחרות  של נשים יושבות על הדשא ליד מעיינות מים  ומשוחחות בשקט. הכול שקט להפליא . איש לא צועק ומרים קולו.  מדי פעם נשמע קול הוראה של אחת הנשים לקבוצת הגברים העובדים, שממשיכים לעבוד ללא מילה.

בבית במרכז באי עומדת דוריס. בת לתושבי האי הקדומים . אישה בשנות החמישים שער לבן אסוף , עיניים מביעות חוכמה וניסיון חיים. בצעירותה הייתה מיפות האי . סימני היופי עדין נכרים בה. עמידתה אצילית . פניה מביטות ישר והיא משדרת סמכות לכל הסובבים אותה. לידה מספר נשים צעירות  המחכות להוראותיה.

דוריס נשיאת האי מנהלת אותו על בסיס תורת השלטון הנשי אשר הובאה לאי לפני שנים רבות. התורה והחוק קובעים : שהנשים נועדו לחיות את חייהם בהתאם לרצונן החופשי, כאשר תפקיד הגבר הבלעדי  הוא עבודה ומילוי דרישות  האישה. האישה היא בת לגזע עליון . כאשר הגבר הוא גזע נחות העומד לשרת את כל צרכיה. עם הולדו מופרד הבן הילוד מאימו , מועבר למעון בו מקבל חינוך המייעד אותו לעבודה ומתן שירותים לגזע הנשי.  הבנות הצעירות מחונכות לעולם תרבות לומדות נושאים כמו  מוזיקה, ספרות ואומנות וכן עוסקות בענפי ספורט מסוגים שונים . הן מקבלות גם הדרכה בנושאים הקשורים לעולם היופי והטיפוח הנשי על מנת שתבחרנה בעתיד לתפקיד נושאות התינוק , אותן אלה שיביאו צאצאים לעולם. חל איסור חמור על גברי האי לבוא במגע עם נשים , אי עמידה באיסור זה תביא למותו של הגבר , אכן היו סיפורים על מקרים שגברים נעלמו ולא חזרו מעולם.

דרך הדלת נכנסת האחות לוסי "הוא הגיע" אומרת לדוריס. מחייכת " הכול עובד לפי התוכנית , בעוד שלשה ימים נתחיל את טקס הפריון והוא יהיה מוכן ומזומן לתפקידו" . דוריס כבר בחרה את עשר הנשים המיועדות . הן נבחרו בקפידה על בסיס מבחנים שנבנו במשך השנים על ידי ועדות הפריון של  האי . המטרה להעמיד צאצאים חזקים שיהיו ראויים להשביח  את הגזע , במיוחד את הגזע הנשי השולט באי.

תום הוכנס לאחד מבתי האי , הבית שימש כנראה כבית מרזח ומלון לעוברי דרך.  מסביב לשולחנות ישובו מספר גברים. פניהם נפולות ולא נשמעה מילה . בשולחנות האחרים ישבו נשים וקולות דיבור וצחוק נשמעו מדי פעם. כאשר נכנס תום השתררה דממה. איש לא פצע את פיו. כולם התבוננו בו והחליפו מבטים בינם לבין עצמם. זהו "הנבחר" מחשבה זו עלתה בראש כל הנוכחים. הסוד הגדול של האי. תום פנה לאחד הגברים ושאל אם מכיר אישה בשם דונה. התושב קם ממקומו והסתלק במהירות . בהמשך פנה תום לחבורת הנשים באותה שאלה וקיבל תשוב אחת ולקונית , אף אחת לא הכיר אישה באי בשם דונה.

אחת הנשים ליוותה את תום לחדר בקומה השנייה. זה היה חדר עץ פשוט עם מיטה וכיסא ותו לא. תום השתרע על המיטה ומנסה להבין מה קורה."מדוע אינו מקבל שום מידע על דונה, מדוע כולם מתעלמים ממנו . יש משהו חשוד" , חושיו התחילו לפעול . הוא חכה שתרד החשכה והכין תוכנית פעולה. "הוא יגלה מה קורה פה , ימצא מה קורה עם דונה ויעזור לה , לא משנה מה יהיה המחיר"

בחצות הלילה הוא יצא בחשאי מחדרו , ירד בשקט במדרגות ויצא לשבילי האי. הירח האיר מלמעלה . לילה חשוך . עצי היער הטילו צלליות מסתוריות על הדרך. הרוח נשבה בין ענפי העצים ונראה כאילו דמויות אפלות נעות וזזות  בדרך. הוא פסע לכוון מרכז האי. לפתע נראתה דמות במעלה אחת הגבעות היא עמדה , תלתלי זהב , עיניים כחולות ושפתי לב. פנים מוכרות . חיוך על פניה . הוא שומע את קולה הקורא " עזור לי , עזור לי בבקשה" והדמות החלה לנוע לכוון היער. תום החל לנוע לעברה הוא מתקדם והיא נסוגה , ככל שנע מהר יותר היא הגבירה את מהירות בריחתה. תום עבר לריצה. ענפי העצים הכו בגופו בעת ריצתו , קוצי השדה דקרו את רגליו. הוא המשיך והדמות מרחפת , מופיעה ונעלמת כאחוזת תזזית.                                                              הם הגיעו לקצה הגבעה , שם עמד בית חשוך ומסתורי . תום פתח את הדלת ונכנס , בקצה החדר עמדה עששית שהאירה באור חלש את החדר. על קיר החדר היו תלויות עשר תמונות של נשים יפות . תום פנה לעברם , לפתע נפער חור ברצפה והוא החל להתגלגל במדרגות לולייניות אל תוך בור אפל. הוא המשיך להתגלגל עד שנפל על צרור לח.  גופו חש במגע שמנוני, הוא ניסה לאמץ את עיניו ולראות על מה נפל , והבחין בפניו המרוטשים של הטייס שהביא אותו לאי. בעודו מסתכל חש בחבטה עזה בראשו , עולמו הפך שחור עיניו נעצמו.

הוא פקח את עיניו, עיניה החכמות הביטו בו "סוף התעוררת" אמרה דוריס "כבר חשבנו שלא תחזור אלינו" . "מי את , איפה אני " הוא שואל. "אתה במקום בטוח , אין לך מקום לדאגה" היא עונה. לרגע שקט עוטף את החדר.    " אתה חייב לנוח ולהיות מוכן לטקס בעוד יומיים , כולנו כבר מצפים " . "איזה טקס , איפה דונה ? " הוא ממשיך להקשות בשאלותיו. " אתה תדע הכול בבוא הזמן , אני מבטיחה " , היא אומרת ועוזבת את החדר.

הוא מנסה להתרכז ולנתח את מצבו , " משהו יקרה בעוד יומיים , היכן דונה , מהי הדמות המסתורית המופיעה ונעלמת " . הוא מחליט לא לוותר ולצאת שוב בלילה הבא לחקור עד שימצא את האמת.

הוא נרדם בחלומו הוא נמצא ביער עבות , עצי ענק מסתירים את אור השמים . דונה עומדת מולו , מנסה לזוז הוא קשור בשלשלאות ברזל . לא יכול להניע יד או רגל . מאחורי דונה הוא רואה עשר דמויות , עשר נשים ערומות יפהפיות . ברקע נשמעת מנגינת קרן יער . הדמויות מתחילות לרקוד. קצב הריקוד הולך וגובר , הם מתפתלות ונעות בצורה מפתה , לאט ניגשות אליו. מתחילות ללטף את גופו , גופו הגברי מתחיל להתקמר לעברם.  אחת אחרי השנייה הם חולפות על פניו מנשקות את שפתיו ונעלמות אל תוך היער האפל.  רק דונה עומדת בצד נבל בידה , מנגנת מנגינה חרישית עומדת ומחייכת.

תום מתעורר חצות הלילה , הוא לובש את בגדיו ומתגנב החוצה. הוא שומע מנגינה באחת מפינות היער, הוא פונה לעבר מקור המנגינה ומגיע לקרחת יער. במרכז הקרחת מעגל של עשר נשים , לבושות לבן . כל אחת נושאת סמל של אחד המזלות . מולם מספר נשים נוספות הלבושות שחור ומסכות לפניהם . המעגל מתפרק והן צועדות  בשורה ארוכה בשביל המתפתל אל המעין המרכזי של האי. הן מגיעות למעין וממתינות . אחת הנשים בשחור ממלמלת מספר מילים , בין השאר נשמעות מילים כמו "היטהרות" , "פריון" ותום מבין שהוא צופה בטקס היטהרות לקראת יום המחרת. הנשים פושטות את לבושן ונכנסות למעין , כל אחת בתורה טובלת את כל גופה כולל הראש במים ומכריזה "אני מוכנה" .

יום השלישי בבוקר מגיע , תום מתעורר . בצידי מיטתו ארבעה נערות ודוריס. "הגיע הזמן להכין אותך " היא אומרת . הנערות נוטלות את ידיו ומובילות אותו לאמבט מי ורדים ומתחילות לקרצף את גופו בספוגים טבעיים הטבולים בבשמים מסוגים שונים. " להכין למה ? " , הוא שואל , לטקס הפריון , להשבחת גזע אנשי האי "דוריסלנד" . אומרת דוריס ויוצאת מהחדר.

הערב מגיע  כל האי מוצף באורות , נשי האי במיטב מחלצותיהן נוהרות לכיכר האי. במרכז הכיכר אפריון גדול ולבן , מוקף לפידים . תום מלווה בארבע נערות לבוש גלימה לבנה מובל ברוב טקס לבמה ונעמד במרכזה ממתין לבאות. בסמוך לבמה עומדות על שטיח אדום עשר נשים , יפות הם מאוד , לראשם זרי פרחים , וכל אחת נושאת סמל של אחד המזלות. מיועדות הן מילדות להגיע לטקס זה ולהיות "נושאות התינוק".

דונה לבושה בגלימה אדומה צועדת לאיטה ועומדת מולו. " דונה , מה קורה "  הוא שואל ? " . דונה שותקת לדקות ארוכות  ואז אומרת  " אותך בחרתי מכולם , אתה "הנבחר"   .