הנערה במראה

הנערה  במראה/ עידית אורדן© 18/1/2016

נערה יפה אסופת שֵׂער ודקת גזרה,

לבושה בשמלת תכלת השמיים

 חשופת כתפיים.

סרט שחור קשור לצווארה.

עמדה מול המראה  הגדולה בחדרה

והביטה על השתקפותה.

שעה ארוכה  הביטה במראה

מעט בדאגה,

ושאלה עצמה: "האם אני יפה?"

האם הבחור אשר אתו רקדתי  

ירצה לצעוד לצדי ולהישאר עימי!

האם יאהב אותי

כפי שאני נפלתי בשביו?

צלצול בפעמון הבית

הנה הרגע המיוחל הגיע

המפגש שלו כה  ציפיתי.

במראה עוד מבט ושניים.

מלאת התרגשות

פותחת את הדלת

אך קמעא, להביט מי הבא.

בפתח עמד במלוא הדרו אהובה

פתחה הדלת לרווחה

עמד  הוא נפעם מיופיה

זאת ראתה בהבעת פניו.

נעתקו מפיו מילותיו.

בידו לה הביא זר פרחים

ופניהם באור גדול  זורחים.

יצאו השניים לטייל בשדרה

ספרה היא על עצמה בקצרה.

אך הוא שתק ולא אמר מילה.

על עצמו דבר לא גילה.

היתה מאד מופתעת

לא הבינה ורצתה לדעת

מדוע מסתיר הוא ממנה מידע?

אז הוציא הוא עט ודף וכתב: "אני אילם מלידה."

היא בשתי ידיה אותו חיבקה

ועל שפתיו אותו נישקה.

היא את שפתו ללמוד הבטיחה

ולהעלות חיוך על שפתיו היא הצליחה.

הוא אהב אותה עד כלות

מילא בקשותיה ללא גבולות.

הוא לא האמין שמצא את גיזת הזהב.

על ידי אשה  יפת מראה וטובת לב נאהב.

הוא קנה לה  מראה

שבו יופיה  הגדול  נראה.

נשקף בה יופי הגוף והפנים

ויופיו  של הלב שבפנים.