הרצון והריצוי

זה מול זה עומדים הרצון והריצוי

מביטים זה בזה

ואינם מכירים...

"אני עצם החיים!" מכריז הרצון

מחרה מחזיק אחריו הריצוי

"אני הוא. ואני ואתה – חד הוא"

אך מתייצב כנגדו הרצון

"טעות בידך. ובעצם איני מכירך!"

נעלב הריצוי והחל לתרץ:

וכי איני עושה למען עם ישראל

וכי איני טוב וגומל חסדים

וכי איני אהוב על הבריות

וכי איני מכבד את הורי

וכי איני רץ לעזור לחברי...

אכן... צודק הוא...

ושתק הרצון עד שנתגלגלה שעת רצון.

מעבר לרחוב פרצה מהומה רבתי

ועוד לפני שחשב, רץ הרצון ובשקט בשקט

סייע, ועזר, ודיבר ופייס, והאיר פניו

והריצוי אף הוא רץ בעקבותיו

אף עולה עליו – ונותן מעל כוחותיו...

ובשוך הסערה נותרו השניים לבדם

הפוכים במראם

זה פניו קורנות, שוחקות ושלוות

גופו נמרץ, רגע צועד משנהו רץ

והנה הוא חולף

על הלך עייף

מר וזעף...

שריצה את כולם