יום שישי בפעם האחרונה

פעם אחרונה . 

הבטתי בך, בגבר שפעם היה כל העולם שלי. יום שישי, היום שהיה שלנו, היום היחיד שהיינו מרשים לעצמינו להתנתק מכל העולם, לשים את הפלאפון בצד , לשים את הריבים והכעס בחוץ ופשוט להיות ביחד. 

כבר המון זמן שלא היה לנו שישי ביחד. כבר המון זמן שארוחת הערב שלי לא נראת אותו דבר, וכבר המון זמן שלא ניקינו ביחד את הבית לשבת . המון זמן שלא שכבתי לידך, עייפים אחרי שבוע מטורף, המון זמן שלא חיבקתי אותך. חסר לי החיבוק שלך, אז באתי היום בשביל פעם אחרונה. 

יום שישי היום, ושוב לא אכלנו ביחד, ושוב לא נחנו בצהריים ביחד אחרי שעות של מוזיקה רועשת בבית. שוב היינו שישי לבד, ובכל זאת בשעה מאוחרת בלילה הבודד הזה, מצאתי את עצמי מחוץ לדלת שלך.

פגעת בי הרבה, ובכל זאת אהבתי אותך. אהבתי אותך אהבה תמימה כזאת, אהבה של ילדה שלא מכירה שום דבר אחר. אהבה של ילדה שרוצה שישמרו עליה, שפוחדת להתמודד עם העולם הגדול בעצמה . עבר הרבה זמן מאז, אני כבר יודעת להתמודד עם העולם הזה מצויין לבדי, הבדידות היא כבר חלק ממני, ואני אפילו כמעט ולא חושבת עלייך כבר, חוץ מביום שישי.. בכל יום שישי.

הבטת בי רטובה מהגשם, ראיתי את המבט שלך, מבט שלא מבין מה אני עושה מולך. המון זמן שהתחננת שאקבל אותך בחזרה, המון זמן שישבת מחוץ לדלת שלי ואני לא פתחתי לך, אני עמדתי על שלי, חזקה - ככה היית אומר לי, חזקה ולא נשברת. ועכשיו אני מולך . אני לא יכולה להגיד שנשברתי, זה לא בגלל שאני עדיין אוהבת, אני חושבת שדווקא התגברתי עלייך מזמן. זה לא בגלל שהבנתי שאני רוצה אותך בחזרה , להפך למדתי לאהוב את עצמי רווקה ומוגנת מהסיכוי שישברו לי את הלב , ובכל זאת אני עומדת מולך עכשיו .

״למה באת?״ שאלת בקול שבור. ידעתי שאף פעם לא תפסיק לאהוב אותי. לא משנה כמה תעבור, לא משנה כמה זמן לא נדבר , כמה כבר תחשוב ששכחת, ידעתי שאף פעם לא תפסיק לאהוב.. אתה לא חזק כמוני . 

״באתי בשביל פעם אחרונה״ . 

״תכנסי..״ אמרת, ונכנסתי, בפעם האחרונה. 

מחר , כשתעלה השמש, אני כבר לא אהיה לידך, אתה אפילו לא תשים לב שהלכתי מרוב שהתרגלת כבר להתעורר לבד, מחר זה יום חדש, עוד יום שאני חזקה, שאני לא עונה להודעות ממך, שאני מתעלמת מהטלפונים. ומי יודע, אולי מתישהו, עוד הרבה זמן, ביום שישי, אני אבוא, ואולי באותה פעם אני גם אחליט להישאר..

 אבל לבינתיים , זה היה שישי, שישי שלנו, בפעם האחרונה.