בארץ אהבתי- פעם ועכשיו

רוח קשה בעלטה גוברת

חורצת כאב

כשדה החרציות האבודות

הפכו בטון ומלט

ריח השדות הטוב נעלם

כמו ניחוח גופך אחר רחצה

"יד ענקית זדונה ובוטחת"

שמה לאל דרכי לדרכה

הגן הטוב של אהבתינו

בו נשקנו לראשונה

הפך מגדל יצוק אכזבות

כמו חסר עתה

נטיעות טובות

החסר המיותם הכואב

כמו ראיתי

אבק על פני אלוהים רבים

ופניו-

יגעות וליאות

מבכות החיים כחיים

קול ברמה נשמע

עיניי דמעה

עת שערך ננעד ברוח

מגלה מתיקות תמר גופך

אהבה אבודה

באופק יללו ההרים בחימה

השמש הסתירה פניה

כמו הענישה חטאי האדם

סדום מעשיו

הרג הארץ הטובה

פעם ליבך ניפתח

כקופסת תכשיטים

כמו ארצי זו

הייתה כמו את

פרחים ועוד פרחים.

{תאומים לניסים- אגדה לט"ו בשבט שהיה

את והארץ-הארץ ואת }