בית לבמת הדיון

בית  

  היה לי בית ,בארץ לא שלי , ארץ של אחרים,

סולקתי, גורשתי משם ללא חזור,

 ביתי נלקח ולא חזרתי אליו מעולם.

ואז קיבלתי בית אחר, בארץ ישראל,

 בית מבד, בית מט ליפול,בית ארעי,כך אמרו, 

העיקר שהוא בישראל.

 בית שעף ברוח ולא נשאר במקום, 

קוראים לו-אוהל והוא בית מעבר  במעברה,

היה חורף קר, בית האוהל נפל,

 אז קיבלתי בית ,בית של ממש,

בית במושב אבל לא עם הורי, הם נשארו במעברה,

אותם החליפה משפחה זרה,

לא רציתי את זה הבית ,לא רציתי להחליף משפחה,

 הייתי מוכנה להישאר בבית הבד,  העיקר להיות עם אמא.

ואכן כעבור חודשים  הוחזרתי אליו, אבל רק לזמן קצר.

ואז שוב הבית הוחלף  האוהל בצריף רעוע מפח, 

קראו לו אז פחון –בחורף קפא ובקיץ להט.

נשארתי שם, היה לי כיף כי הייתי עם המשפחה שלי,

ילדם מסתגלים העיקר לא להיפרד מההורים ומהמוכר.

לא עברו ימים רבים ואמרו לי, חכי, לא נגמרו הבתים,

 נוסעים לבית אחר- שם בירושלים הקרה ,

בית של חרדים מחורדים , קיצוניים להחריד,

 אולי בכלל בלי  נשמה, כי לא הבינו מה נשמת ילד צריכה..

נשארתי שם תקופה קצרה וברחתי במהרה,

חזרתי לבית הפח ולמשפחה,

עברו רק מס" חודשים ואז  הציעו לי בית אחר, 

שוב בלי המשפחה, לא מתייאשים בהחלפת הבתים?

כנראה שלא, הפעם זה בית  בקיבוץ, 

חדר גדול ובו עשר מיטות,

 שירותים בחוץ בין עשבים שוטים ובניהם חיות קטנות משוטטות.

קיבלתי בית,קיבלתי מיטה  חמה ושמיכה רק לי ובשבילי,

קיבלתי גם משפחה מאמצת ומטפלות עם המון אהבה,

המשפחה שלי  נשארה מאחור באוהל המט ליפול ,

 ואני קיבלתי בית,  בית אבן , בית של ממש.

נשארתי שם עד שהקמתי את בית הקבע שלי ,

בית עם יסודות איתנים ובו  נשארתי  המון שנים,