שורשים מתחזקים-לבמת הדיון של מרים מעטו-"בית ילדותנו"

שורשים מתחזקים

אדמה מלחכת חוטים משתרגים

והם נאחזים

יום אחד יפריחו עלעלים

אף פרח ככתר על ראש הבד

אשר ישנה צורת מהותו וכפרי בשל ינחת.

אדמה מלכלכת חוטים משתרגים

והם נאחזים. שורשים.

לא יודעים כי אשר טמון שם בפנים

יפרח, ישגשג ביום מן הימים.

כך שורשיי שלי הצבועים בצבעים עכורים  

של בדידות ושל אין חיוכים.

תינוקת קטנה בת חודשים תשעה

זועקת בלול לעצמה. אין יוצא ואין בא.

עוד מעט אמא תבקר לשנייה תאכיל, ותחליף חיתול לקטנה.

(איזו ילדה נפלאה, ישנה כך בדממה, לעצמה לחשה).

פעוטה בת שנה טומנת ראש במעיל של אמה

חושך, רעש, דם ודמעה

אסור להפריע אמא צופה בסרט עתה, פעמיים בשבוע זה מעט עבורה.

(איזו ילדה מדהימה, אני בסרט צופה והיא פה לא פוצה, לעצמה לחשה).

היא כבר בת שש הילדה, ילדת מפתח קראו לה

ועדיין אין יוצא ואין בא. בוקר עד ערב

חייה של בת יחידה.

הבדידות בשחור צבעה את חייה שלה

נדמו המילים מפיה, רק הנייר והעט שבידה

(איזו ילדה רצינית, מתי תיתן חיוך לרפואה, לעצמה לחשה).

אדמה מלכלכת חוטים משתרגים

והם מתחזקים. שורשים.

המילים הכתובות הופכות לספרים

נפש אדם ובחירות בחיים

הדמעה מוחלפת בשחוקים מתפרצים

שמים תכולים ושמש המבצבצת בינות לעבים

וכבר אין בדידות, רק לבד מבחירה - לפרקים.

מה שלא הורג אנשים מחשל לפעמים

כך אמר ניטשה, כך כתוב בספרים.

יש ושורשים עכורים מצמיחים עלעלים

אף פרח ככתר על ראש הבדים.