ברוח היום

בין אם את מיסטית, בין אם את גלויה,
בין אם ברורה ובין אם חבויה, 
את צנועת מראה, אבל רבת-צורה,
מלאת עוצמה, ללא תמונה ברורה.

ואיך יודעים שאת באמת כאן,
אולי את מתחזה שהגיעה טרם הזמן.
ולמה את כאן ומה תפקידך הרם,
מדוע חוגגים אותך ביום, ולא לעולם.

מי את אצילית, מרטיטה וגם תמה,
משמחת-לב בכל שעות היממה.
האין את כאן אחת ולתמיד,
הרי עד לאין- סוף נועד זה התפקיד.

ואם רוטט הלב כל יום ושעה בקרבך,
וכשאת איתו, לא מפסיקה לרקוד נשמתך,
אם הוולס הזה מצליח, גם אם לעיתים דורכים על הרגליים,
ודמעות שמחה עדיין מתערבבות בעיניים,
כנראה שזו אהבה.

ואת, יקרה, לא כאן ליום או יומיים,
מחוללת שמחה תמידית בלב, והרבה בעיניים.
את עוטפת בכל עת, מצב, גיל וצבע,
את חוצה גבולות, ואף מפרה את חוקי הטבע.
את מרגשת, חסרת-גבול ופראית,
זו שכובלת את חלקיה ונשארת עצמאית.

כששרים אהבה באלפי פזמונים,
ומספרים אותה באין-ספור מילים,
חשוב על הפזמון שלה לשוב ולחזור,
ואת ישותה עמוק בתוך הלב לשמור.