שתיקתם של הנערה והנער

שתיקתם של הנערה והנער/עידית אורדן© 14/2/2016

שמים בהירים ושמש צוחקת

מרחוק נשקף אגם כמראה בוהקת

נערה ונער  ישבו במרפסת על הספסל

סוככים בְּצִלָם  של ענפי  העץ,  ובידה סל.

בחורה יפה, בשער  זהב גולש

חובשת כובע צבעוני לראשה, ולבה רוגש

אל אהובה הנאה בערגה מביטה

מעט עצבות על פניה עוטה.

את מבטו מפנה למרחק, מבט מאופק.

מחשבותיו נודדות כצפורים מעבר לאופק.

היא מהרהרת בליבה

האם הוא את ניצוץ האהבה כִּבָּה?

לאן נעלמו הימים הזוהרים

כשלהתחבר לגוף אחד היו ממהרים.

האם נעלמה האהבה?

חשה היא אכזבה.

ישבה מולו עצובה

הביטה עליו וחשבה

שמא מתכנן הוא לומר 

שכל מה שהיה ביניהם נגמר.

במתק שפתיים יאמר מילות פרידה

ילחש מילים יפות לעודדה

ירקח בראשו תכסיסים

לא בגללה אלא בגללו, וליבה יתנפץ לרסיסים.

והוא בליבו חושב למה אינה מתקרבת

האם כבר אינה אוהבת?

משתוקק הוא לאחוז אותה בידיו.

להתנשק ולחבק אותה  מיד ועכשיו.

האם תאמר לו היום

שהכל היה חלום

שאינה משתוקקת עוד להפגש

ליבו מנתר ומתרגש.

הוא אינו יכול  להמשיך את חייו בלעדיה

בלי שיתאחדו תשוקותיו עם תשוקותיה

אוזר הוא אומץ

ואל ליבו אותה בחזקה מאמץ.

את פניהם אור ואושר מציפים

לא כבתה האהבה

וסרה ממנה האכזבה.

יושבים הם על הספסל חבוקים מתחת לענפים.

היא את המפה על השולחן פרשה

ואת הלחם שאפתה לפרוסות פרסה

מתוך הסלסלה על המפה הניחה  את  המטעמים.

אכלו וחגגו אהבתם בנעימים.

ובלבם מקווים הם, אהבתנו תישאר לעולמים.

האהבה היא סם החיים שתאריך ימים

ולצליל השקת כוסות היין

האהבה זורמת ביניהם כמים .

 שוב הם כגוף אחד

מבטיהם נפגשים ,יחד

ומהם פורצות כניצוצות

האהבה והתשוקה

נסחפים הם בחיבוק ובנשיקה

ללא אומר ודברים, רק בשתיקה.