ולוואי - בהשראת ציור של נורית.

וּלְוַאי
וְהָיְתָה יְכוֹלָה לְסַמֵּן לוֹ דֶּרֶךְ
וּלְוַאי
יְכוֹלָה הָיְתָה לְלַקֵּט עֲבוּרוֹ רְגָעִים

וואו, אהובה שלי, מה עשית לי. מילא לקחת ציור שלי ולראות בו דברים, אבל לקחת גם את המחשבות?!

את רואה את הדג שקרביו נשלפים, ואת רואה גופות שסועות והכאב בלתי נסבל.

כל אחד בוחר את דרכו, היא בחרה בדרכה ואין היא יכולה להוביל אותו באותה הדרך. הוא בחר את שלו... וכמו שאמרת, זכות הבחירה אינה ניתנת להעברה.

גלי אהובה שלי, השיר טלטל אותי כהוגן.

גלי אהובה שלי, היה שם ליד הקיר ציור של ים ואנשים ועיר... למה לא יכולת לבחור בו. קראתי שוב את השיר, וחשבתי איך אותן תובנות באות לך ולי. אחר כך שוב קראתי את השורה לטפטף לתוכו טיפה אחר טיפה רגעים שנאספו עבורו. לסמן לו דרך... וכמו אגרוף בבטן באה לי מחשבה נוספת ,שונה ודומה לראשונה. חשבתי כמה זה מתאים לבני אחר. אם זה היה אפשרי איך אפשר היה לשנות את תמונת החיים. אבל רק הרגע ההוא היה קיים...

וּלְוַאי
וְהָיְתָה יְכוֹלָה לְסַמֵּן לוֹ דֶּרֶךְ
וּלְוַאי
יְכוֹלָה הָיְתָה לְלַקֵּט עֲבוּרוֹ רְגָעִים

אני יודעת שאני חוזרת על עצמי אבל אינני זוכרת אהובה מתי קראתי שיר שטלטל אותי כל כך. אוהבת אותך.

את יודעת אהובה, את הציור ציירתי לפי טקסט כתוב. פשוט תיאור מילולי של מה רואים בציור. את הבעת הפנים עם העצב האין סופי, עם החיים שהיא נושאת בידיה, והיא לא יודעת היכן להניח אותם, זה מה שיצא ממני. שחף שאל אותי בערב למה היא עצובה כל כך, שתקתי. אפילו נפנפתי אותו ממני קצת בחוסר סבלנות. את ראית את כך זה. את חוסר האונים מול החיים המתערסלים בזרועותיה. אבל כבר מזמן אני יודעת שאת קוראת אותי כמו ספר פתוח.

אינני יודעת איך אבל אני יודעת שגם את חשבת את מחשבותי כולן, וכשקראתי את השיר, ידעתי שאת התכוונת לאותו מצב שאני התכוונתי, לאותו בני. זה היה לי כל כך ברור, כמעט יכולתי לראות מלים מחוקות כאילו כתבת את הדברים ומחקת.

אל תצטערי אהובה שלי, לדעת שאת מרגישה ויודעת את מחשבותיי ואת תחושותיי, זה לא דבר של מה בכך. העתקתי לי את השיר והוא שמור כעת עמדי.

תודה.

הציור צויר על פי ספרה של אנה אנקוויסט 'יצירת מופת'. אנסה למצוא את הספר בספריה ולהעתיק את הקטע. היה לי את הצילום אבל איני מוצאת.

לגבי הכתיבה אצלי ובחירת הציור, כמו שאמרתי לך, ראיתי איך שלפת את הציור, ומאחר ואני יודעת את מקומו בערמה, הייתי צריכה להתאמץ להגיע אליו, היו קרובים יותר. וכששלפת אותו, לרגע ראיתי אותך עם הציור כמו יחידה אחת, בתוך מין בועה היית והיית מנותקת מהכל - רק את הציור והמחשבות.

אבל ראי מה כתבת בטקסט שכלל אינו ילדותי, 'חיים ומוות בידיעה'. או

'אין מילים בה נעתקו

ועוד איך שמתי לב. את לא יודעת אבל אני הלכתי אחריך, עמדתי בפתח חדר העבודה, ראיתי אותך יושבת שם על המעקה וכל כך שקועה בתוך עצמך, נסוגותי לאחור. לא רציתי שאפילו נשימה קלה תרעיד את האויר סביבך ותפריע לך. אחר כך נכנסת חזרה לחדר ועדיין היית רחוק. וזה מה שכתבתי לך שראיתי אותך בתוך בועה מנותקת ורחוקה ויחד עם זה כל כך קרובה, שחשתי בך כל הזמן.

מחבקת אותך גלישלי אהובה.