לסלוח

לסלוח/עידית אורדן 22/2/2016 לבמת הדיון של דוד שרוני

אין בעולם אדם

 האוהב להיפגע ולהעלב.

העלבה משאירה צלקת בלב

היא גורמת לכעס ועצב.

כשעמיתה חדשה הגיעה

בתחילת דרכה כנופת צופים הופיעה.

למדה להכיר את הנפשות הפועלות

שבחה אצל כל אחת את המעלות.

אך אט אט הוסרו המסכות מפניה

ודמותה התגלתה במערומיה.

היא פגעה בכבודן של עמיתותיה

ניסתה לסכסך, להשתלט בתכסיסיה.

הדבר הכואב היה

שהפגיעה בחברותיה כלל לא נגעה בה.

הרגשת הנידוי הטרידה אותה

ולכן להתקרב אליהן היא נסתה.

רצתה לבקש סליחתן.

אף לא אחת הסכימה

להקשיב ולדבר עמה.

כולן הסתתרו ממנה.

התנהגותה היתה בלתי נסלחת

נסיונה להשלים לא היתה מוצלחת.

לא הסכימו לעבוד אתה.

בבושת פנים עזבה את מקום עבודתה.

יש ואדם בזולת בזדון פוגע ומעליב

ולא חשוב לו להשפיל ולהכאיב,

ולכן אדם לעולם לא יסלח ובכעס יגיב

לא מובנת ותמוהה סיבת המעיב.

אך יש ואדם בשגגה פוגע

כמובן שבלב זה נחרת ונוגע.

כשהחרטה והסליחה הן מהלב,

גם כשלא ניתן לשכוח את הכאב,

יש לתת הזדמנות ולסלוח

ולנסות את הכעס לזנוח.