תהיות על פרידה

הים כמו כעס

הכחול נע וזע לאפור

גליו בכו דמעות חסרי חסד

אורות שחר אבודים

חזרתי והבטתי בך

נשקתי

שפתיי אגלי זהב על עינייך

נשמתי את ריח הלימון מגופך

זה שאחר הגשם

וידעתי-

עת ללכת

הים כעס

מרחוק לא ראיתי דמעותייך

ואת

לא

את

דמעותיי

עתה יש לי רק

מילים

מילים

לתת לך

מותיר לך קלמר צבעים

אוסם אהבה

ועיניים

הרבה עיניים

אהבה שגוועה

אין לי יותר פרחים

אני חובק את נוראות השקט

מחפש את המטמונים שאבדו

והזיכרונות-

כמו רוקדים על מצבת חיי

הים כועס גם היום

חלון אהבתינו ננעל

מעגן עיניי יבש מדמעות

אין מפרץ לי להכיל אהבתך

גני,

חסר צמחי מרפא