היה כאילו לא היה דבר / גליה א.א

היה כאילו לא היה דבר / גליה א.א

‏03/03/2016

שעת ערב, השמש שקע

הירח יצא

משוטט בין כוכבים.

רוח קלילה מנשבת

מנקה שרידי אבק דרכים

מעצים האוספים ענפיהם

לקראת לילה נוטף טל

עליהם מנגן קול

שקשוק העלים בהתגפפם

לפני כָּסוֹת פניהם

ברטיבות לילה

המתקרב ובא.

גלגלי מכוניות רומסים

בכוח כבישים, ממהרים,

אורות מכוניותיהם מסנוורים.

שם, בקצה שביל הדרך

חורשת עצי חרוב קטנה

מעל טרסה נמוכת קומה.

הנה, זוג צועד לו

יד ביד עם אַהֲבָתּו,

פניהם רציניות משוועות

לְערגה שלא מוצתה.

רגליהם בצעד מתנדנד

השקט ביניהם צועק.

פניהם לשתי מכוניות

חונות, נפרדות.

לרגע קט דמותם אחת,

נשאבת לרוח בחיבוק נשקני

כענפי עצים משורגים.

לִחשושים מתפזרים,

בין מנגינות העלים.

הם נפרדים ושוב חושבים

על בני זוגם שהשאירו

מאחור, על הילדים.

ועל מצבם הבלתי נסבל,

ליבם כָּמֵהַּ להרפתקה

בלתי אפשרית.

שתי מכוניות, שמונה גלגלים

הם נפרדים,

נוסעים בדרכים

שונות לבתים אחרים.

והיה כאילו לא היה דבר.