צל ציפור תועה

נשל ליבי הפקדתי בידייך

מדורת הכאב שלא כבתה

קולות הירי וריח העשן

צבורים אכזר לעולם

הים שלנו סמוי מהעין

כחול עמוק ונוטר

מוחק פסיעותינו על חוף

סימנים, עת אהבנו

טעם הנענע בשפתייך עם שחר

מנעד גופך האוהב

זקיפי בשרך בצאתך מים

אור חיוכך פוגע בעיניי

עתה רחוק וכואב

הים שלנו כועס

כמו עת געש היותך

וחמלת השלווה,  לאחר

אדם הולך לבד באפלה

הלילה צורח באוזניו

רוח כקליעי רובה מכה בפניו

מבעירה צלקות ישנות

שעת בגידה ארורה

כמו לשכוח להשקות

את

הנענע

ולתת לו למות/לגווע

אמרו נא לי רעיי

האם הייתי

הגבר שאסור לאהוב?

האם ציפור תועה אני?

והאם

האם

ראיתם את צל הדמעות??