(| | | | \)

כתוב סיפור היד אמרה. היא רק שחכה שהצורח האמיתי ללמוד לכתוב הוא לא בא רק ממנה. הוא בא מאוד הרבה מקומות בחיים, שאתה רוצה אנשים לחשוף. העניין הוא איזה דבר אתה רוצה שאני כבר אכתוב, נראה לי שעברתי על הכל בחיים. 'זה מה שאתה חושב.' את אומרת. יכול לצאת פה סיפור מטורף.

אני אומר לידיים אוקיי,

והשליטה איתכם.

מאז היעלמותה של המפלצת התת הקרקעית האל מותית המותג של העיר "לוכנס" התחיל להתדרדר. לכן החליטו שמה, להקים חווה של נמלים חדשים. יש שמה אוקיינוס ויש שמה הרבה דברים מיוחדים שהלב איתם הולכת. אז הגעתי .

שום דבר לא רלוונטי, ליידעה שלאחר רגע, אתה לא תהיה אתה. אתה יכול לחשוב שאתה, לדמיין שזה אתה. אבל אתה לא תהיה אתה. כפי שאתה חשבת שאתה רוצה להיות. תבין, בני. ראשך הוא כלגו המחולק להרבה תרגילים שנמצאים מחוברים רק בצדדים. מלא צבעים, אחת צורה, מלבינית היא, והצבעים הם צבעיים מיוחדים ללא רבב. הם מושתתים כמו מערכת הכוכבים ביניהם. וגורמים למשבי רוח לזרום ולעוט לכל כיוון. השראה. השראה היא האוצר הגולמי שאנשים מחפשים כל הזמן בראשם. הם חייבים אותה. את מתמכרים אליה כמו ממתק שוחק שיניים. היו מתחננים לקבל אותה כל יום כפליים. ישירות לוורידים. הישר אל תוך הקרקפת הזוהרת שלהם והחלולה מכל. המרדף של האנשים אחרי ההשראה אף פעם לא בא להם מתוך תוכם. הם מתרכזים את כל המאמץ הנדרש מהסביבה שלהם, שתביא להם משמעות, שיביא להם תחליט, שיזכיר להם מהי ההשראה שלהם עצמם, גם כשהם סתם, שוכבים שמה בים. אחת  ההחלטות, בקבלת ידיעות על ציבור הכותבים בארץ, היא; שאין לכותב המסמך מספיק ידע רלוונטי על ההתבטאויות שלו אלו, ואם כי צריך להגיש הכל לעורך שיביא את דברי טוב יותר לידי ביטוי. האם כל החיים דורשים עריכה?, עריכה מוחדשת. לקחת מכל המגזרות האלה שהזיכרונות שלנו מצולמים בהם שמה, ולערוך את התמונה מחדש כך שתתאים לנו לאותה סיטואציה שהננו נמצאים בה.

החיים דורשים ממך הרבה לחיות אותם.

הם אומרים לך שכל בוקר שאתה קם בבוקר, אתה חייב לנו (החיים) את הערך של היום הזה. הם אומרים לך, שלא סתם נבראת כאן, נבראת בשביל לספק אותנו, את החיים. ועל הדרך, תרצה או לא, גם אותך. אם אתה הגעת לשלב שאתה חייב לספק את החיים, והם לא מספקים אותך. אתה צריך לעשות הפוך. להפסיק לחשוב איך לספק את החיים, ולהתחיל לחשוב :

איך החיים יספקו אותך, כן , כן. אותך. לשם שינוי גם לך מגיע לתאום מהפרי הגולמי הזה, שנקרא לו 'החיים ' עצמם .

כאשר הקרקעית היא אינה כבר השפל, אם כי היא כבר בית.

אולי קצת קר ומרוחק, אבל בכל זאת, בית.

אתה יכול להביכך שיש שמה את המרווח הכי גדול לשים את הרגליים,

אתה שם לב שלא צריך לבכות כי הכל ממלא מלא במים,

אתה מבין שאור השמש של האושר יכול להגיע גם לפה,

אתה שם לב, לדגים המיוחדים והחייזרים ששטים להם כאן בקרקעית.

הסגה, אומגה , אריגה הן נרדפות למילה 'פסגה'

ואני נרדף אחרי הנשכחות .

רב כ.;

נ.ב.

הידיים לבסוף הרימו מבטם, הסתכלו על המסתכל למרומים, והישארו רק את האצבע האמצעית זקופה . 

נ.ב.ב 

השם שם הסיפור הוא (| | | | \) שזה ניסיון נוראי שלי לצייר כף יד במקלדת