הרי ברור

וגם ברור שכשנתקעת בי,
אמרת לי "אוי, סליחה",
התחלת פתאום להאדים
ובעינייך מבוכה.

ואז כמו סרט הוליוודי,
שלפת חיוך מלא שיניים-
"אני נמצאת לבד עכשיו,
אולי נרקוד טנגו בשניים?"

ואז מובן שכבר הסכמתי,
כי פה, בינינו, דיי רציתי,
והלבד שהשתלט לי על החיים-
כבר קצת מיציתי.

ואז מאה אחוז של אושר,
של אהבה שמנצחת,
עם קול צלצול פעמונים,
ושמש שכל יום זורחת.

צלצול מוכר החל לקטוע,
את האוטופיה האבודה,
יאללה תקום, עכשיו כבר בוקר,
לך תתלבש לעבודה.