המסר

כשחזרתי מעבודתי עייף רצוץ ובמצב רוח מזופת

מר ליבי שפכתי בפני אשתי והרמתי מעלה מבט

ואנחה נפלטה מפי: "הו אלוהים הטב עימי מעט"

הוא כהרגלו לא הגיב וליבי בקרבי נצבט.

הכנתי את בגדי השבת ונכנסתי לרחוץ באמבט

עומד אני ומסתבן ובמוט שבקיר אוחזת ידי האחת

כשלפתע ניתק המוט מהקיר וגופי אחורה נשמט

ואני נוחת על הרצפה כשכל גופי נחבל ונחבט.

מוכה וכאוב הרמתי מבטי אל על ושאלתי:" מדוע"?

ובת קול שמעתי:" יכול היה להיות יותר גרוע".

פתאום נזכרתי מידיד אשר לי והוא קטוע רגליים

שבהשוואה לסבלו צרותי הגדולות ביותר בשוליים

ותמיד כשאנו נפגשים ואני שואל אותו לשלומו

משיב הוא בחיוך רחב ברוך הוא וברוך שמו.

עתה משוכנע אני שאכן קול אלוהים אלי דיבר

ללמדני להשלים עם המציאות ולא לקטר.