עתה ואי אז

מהלך על מזח הדייגים הקטן

הרוח לוחשת בינות כנפי הבגד

חושפת לחישות של אש ותשוקה

כמו רעב לאהבה מאחרת

ערפל שחר מבכה הגלים

ימי הפקר העונג האסור

היותי נווד אהבות

סקרן, אוהב, גור דובים לדבש

דומע עתה צל  הפנס הבודד

הסמטאות החשוכות , המנגנות בלוז פחד והבטחה

 מביט בעצב העיניים

יודע- לא תקוים זו המשאלה 

צינה עלתה מגדות הנהר

כמו סכינים קהות, מכאיבות

מעוררות אהבות גוועו ומתו

פעם- חיים

ציפור אש לכודה על במה מיותמת

נעה בחושניות לקצב הסלסה

גופה אומר שיר

צוחקת רננת גופי הכואב

אנקת הרוח על הגוף העירום

הבהוב אחרון של אור

סיגריה גוועת במאפרת בדיל

כמו לאפרר אהבה אבודה

עתה

טעמים של תשוקה

מאחרת

יש מקומות, שאסור לחזור אליהם-

לעולם.