לכל איש יש שם

וואו, עוד לפני שהנחנתי ידי על המקלדת הדמעות באו ועלו בעיני.

במה אתחיל - "משה שבתאי" היה שמו של אחי. הוא נשא את שמותם של סבים שלא הכירם כי נספו בשואה. אבל אף אחד לא ידע כי אלו הם שמותיו. הוא היה מוקי, כי אמא שלי החליטה שהשמות טובים להנצחה אבל לא לשימוש יומיומי.

אז מה אומר לי השם...

מוקי - זה לא מצלול וגם לא סמל

מוקי - מוקי זה המון אור בעיניים והמון אהבה

מוקי זו שובבות וגם רצינות

מוקי זה חברות שאין דוגמתה,

הוא כבר איננו - אבל החברות הזו עדיין מחזיקה

מוקי - אבל מה אוסיף ואספר בו

את, אהובה שלי, הרי מכירה אותו

כי הוא גם שלך.

אז אולי אספר על שמו של בני הצעיר - אחיקם - שנולד שבעה חודשים לאחר נפילתו של מוקי במלחמה הארורה ההיא. והשם הזה מזכיר לו ולנו בכל רגע את משמעותו. וזה לא קל.

מצחיק, אני עונה ב"אחיקם" על כל המכלול שהעלית

יש סיבה לבחירה, ויש בו מצלול ויש בו אהבה יש בו גם סמליות, ועל מה אומר לי השם - לא אוסיף.

ואולי אספר על שמי שלי - לא הורי נתנו לי אותו וגם לא בן משפחה, בעצם לא היה לי שם. בת שבוע הייתי וטרם ניתן לי שם. הרופא שבא לביקור בית (כך היה נהוג אז) שאל לשם שנתנו לי, ונענה כי טרם... מאחר ובא עם פרחים ליולדת, ואהב את השם נורית, הציע להורי כי יקראו לי כך. להם לא היה מושג מהוא השם - אבל אם רופא אומר, ואצל פולניה רופא הוא כמעט אלוהים, אז קראו לי נורית. איזה מזל שהרופא לא אהב למשל את השם מתילדה

גלי אהובה, אינני יודעת אם יהיה בי כח לכתוב שיר או הגיג... אבל אולי בשעות הקטנות של הלילה, שבהן נופלות כל ההגנות, אולי אז אכתוב.

ובינתיים שבת שלום אהובה.

על השם הנפלא שנתן לך. מזל באמת שלא מתילדה אבל הבחירה הייתה נהדרת. וכמה כאב וזכרונות מעציבים מתלווים לשם מוקי. אותו אני מכירה בודאי ובודאי משכבר הימים. ואחיקם, משמעות כה עמוקה בשם הזה וכובד רב על כתפיו.

אם תצליחי לכתוב על כך...רק אם תצליחי. ואם לא כתבי על אריאל ועל עידית. שבת נפלאה אהובה שלי.

נסיתי להבין מאיפה בא לך הנושא הזה שהוציא אותי משלוותי, מה פתאום ועוד בחג. ואז נזכרתי הרי כתוב, "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה..." ואחר כך דיבר אלהים אל משה ואמר לו. "ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם...""...ויקח משה ואהרון את האנשים האלה אשר נקבו בשמות." אז אלה היו מספר שניות על הפרשנות שלי מאיפה הנושא, ואני כבר לא כועסת על הטלטלה הזו שטלטלת אותי.

ביקשת אהובה שלי להקל עלי ושאכתוב על אריאל ועידית ... אריאל - בן ראשון לזוג צעיר שחושב בגדול. אריאל שמה של ירושלים כינויו של בית המקדש, מלאך אלוהים, וגם - בת הים הקטנה בסרט מצוייר. השם שאליו לא מתחברים שום זכרונות ושום מחשבות אחרות חוץ ממה שחשבנו אז, "הקטן הזה גדול יהיה".

זהו בזה סיימתי לכתוב את החלק הקל בשמות ששייכים לי.

עידית, את שמה היא קיבלה ממוקי. ילד כבן שתים עשרה בא אלי לאחר הלידה ואמר לי, אם אין לך עדיין שם (והאמת שהיה לי מוכן מוזומן שם נפלא) אז בבקשה תקראי לה עידית, זו חברה נורא טובה שלי ואני נורא נורא אוהב את השם הזה. הבטתי בו, בילד הנלהב הזה וגנזתי את השם שחשבתי עליו וקראתי לבתי עידית. ואותה עידית, ששמה שימש מקור לעידית שלי, עדיין באה בכל שנה לאזכרה של מוקי, ובכל שנה אנחנו (גם אם לא מדברים על כך) נזכרים בכך. כך שאם חשבת שבקלות אכתוב על עידית, אז לא...

בעוד כמה דקות יצלצל השעון חצות, אבל מיום שישי מתרוצצות המילים בראשי וידעתי שאני חייבת להורידן אל הדף.

דָּרַךְ כּוֹכָב...

אמרו לי שסבא שלי היה כוכב

הוא היה שבתאי זורח בשמים,

רק בשמים שלי הוא לא האיר

מעולם לא ראיתיו

בתוך ענני המלחמה ועשן ארובות

הוא נעלם –

כיצד כיבה הַקַּלְגַּס את אורו לא אדע.

אבא שלי כאב את העלמותו של שבתאי

ואז – בנר חמישי של חנוכה

שבע שנים לאחר אותה מלחמה

ילד נולד ושמות לו ניתנו, משה וגם שבתאי

כמו השבתאי בשמים – השני בין כוכבי הלכת.

היה האב מביט בבנו

ורואה את אביו ולחש את שמו.

חיוך עלה על שפתיו

כי שוב דרך כוכב

שוב הוא שט במסלולו...

חשבו לשנות מזלו של הרך הנולד ולתת שם נוסף

מוקי אמרה האם

מוקי אמרתי אני, כי אהבתי אותו כל כך.

מוקי – זה לא מצלול וגם לא סמל

מוקי – זה המון אור בעיניים והמון אהבה

מוקי זו שובבות וגם רצינות

מוקי זו חברות שאין דוגמתה

מוקי – זה אח יחיד ומיוחד

אבל מה אוסיף ואספר בו

ומוקי כבר איננו כאן.

עשרים שנה האיר שבתאי בחיי

ואז –

שוב הייתה מלחמה

שוב כבה אורו של כוכב

כבו אז עיניו של אבי

וכבו גם עיני שלי.

אמר בלבו אלוהים

כבו כמה כוכבים –

אדליק כוכב חדש.

כשלבו של אחי, נדם

החל לב חדש להווצר בתוכי

לבו של בני

ושם לו נתתי – אחיקם

      "לכל איש יש שם
      שנתן לו אלוהים
      ונתנו לו אביו ואימו"*