גלי לא התבלבלה - לבמת הדיון על שמות ומה שביניהם

גלי לא התבלבלה

סבתא מרגלית הייתה נרגשת נורא

בכל פעם שקראו בשמי, שהוא שמה

מרגלית: אבן טובה.

כמנהג יהודי ספרד, הנהוג ביוון ארץ לידתה

זכתה לשתי נכדות שנשאו את שמה

אותו שם שנתן לה אביה ונתנה לה אמה.

אבי שלי טען שזהו שם נפלא

עם משמעות נדירה

אך יש להגותו רק במלרע

ומי שבמלעיל עושה בחירה

לא יענה. נקודה. שלום ותודה.

על אף שהייתי ביישנית עד אימה

קיימתי את זו ההנחיה בקפדנות מפתיעה

ודרשתי כי יקרא שמי במלרע

אלא שאין זו ההטעמה הנהוגה בחברה

וכך הקשיתי על הילדים והסביבה.

עד אשר, יום אחד בשיעור  חברה

גמלה בקרב הילדים ההחלטה

לקצר את שמי ויהי מה:

מרגול, מגי, מרג'י, גליה

גלית, מרגרט, או גלי-רשמו על הלוח את הרשימה המכובדה.

חיש מהר ערכו הצבעה

וה"גלי" הזאת היא שנבחרה

ולא! לא רציתי בה.

מה פתאום, היא סתם זרה.

בתחילה הייתה זו מהתלה של הכיתה

אם תרצו, אפילו הקנטה

אך די מהר ההצעה השתרשה.

כן! הנוחות היא שכנראה ניצחה

והיא מלווה אותי מאז ועד עתה.

לא מכבר הצטרפתי לאיזו קבוצה

והחלטתי להציג עצמי בשם המלא, הרשום בתעודה

לא חלפה שעה, והמלעיל הזכיר לי...קיצור זה, על שום מה.

ומיד יצאתי בהכרזה:

"עזבו את מרגלית, למה אני עליכם מקשה

קראו לי גלי, פשוט גלי, מעתה."

קוני למל כידוע תהה:

"אומרים שאני איננני אני, אז מי אני בכלל,"

אלא שאצלי אין כל לבטים או בעיה

מצדי תקראו לי: שרה, רבקה, או ראומה

אני בסך הכל די יציבה

וגם אם פה ושם אני משתנה

השם שלי לא משנה בי כל תחושה.