"וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה,"

נושא מאד רגיש וכואב.

 שבת שלום ובשורות טובות.

גלי יקרה שלי, אני הייתי במקום השריפה, ראיתי את האפר

ערמות ערמות של אפר, טונות של אפר

וראיתי שם גם עצם קטנה של ילד, שהאש לא יכלה לה.

עמדתי מול המשרפות ויצאה בת קול ואמרה, את האוד המוצל. 

הכיצד? שאלתי, הרי האש כבר כבתה והכבשן כבר התקרר.

את האוד המוצל - חזרה ואמרה, את צריכה לספר על ערמת האפר, על עצם קטנה של ילד ועל הכבשן הקר, שידעו, כי הם שוכחים ואסור שישכחו.

כן, רק כשעמדתי שם מול המשרפות ומול גאיות ההרגה הבנתי שאנחנו הוא האוד המוצל משרפה, ועלינו ללבות כל הזמן את אש התמיד, שתזכיר את השרפה הנוראה ההיא, שלעולם לא תהיה עוד.

זה תפקידנו, לספר עד כי, "וינועו אמות הספים מקול הקורא..." כפי שאמר הנביא ישעיהו.

ראי מה קורא היום בעולם, האנטישמיות שוב הרימה ראש, מכחישי השואה צצים כפטריות אחר הגשם, וגם אלו הקוראים להשמידנו, אינם מושתקים.

אני אוד מוצל ובכל הזדמנות מספרת על השרפה ההיא שהייתה. הרבה שירים כתבתי באתר - שידעו, שלא ישכחו

תודה על החיבוק אהובה שלי.