הוויה

קטיפה שחורה
ירדה על ביתי
צבעה בשחור עמוק
את כל נקודות האור
ורק אני בצלם דמותי...
נלחמת באגרופים במחשבות
לעוד יום המקצר את תחייתי
כאם באפילה אלחם
תרדוף היא אותי
תקצר יותר את הוויתי
עדיף יהיה לי להרפות
לתת לגל הבא לנוע
לזרוע ולקצור
מתוך השורשים
שוב לעלות גבוה
להתנוסס ברוח
לנשום אויר פסגות
לחלום ולקוות לחוות
תמיד להאמין באגדות
כי בסופו של כל יום
החיים הם מה שאנו חווים
השאלות שנשאלו
הופכות פתאום לברורות
בכל הוויה בהתגלמות החוויה.