תשליך

מתחילים מבראשית
תכף צריך להתלבש וללכת
למהר לבית הכנסת
לאסוף את כנפי כל המלאכים בחצאית
שאינני מורגלת ללבוש
לא אותה, ולא את השביס הזה על הראש
משא כבד של שנה שלמה
שאשליך מבין כסאות עזרת הנשים
כמו סוכריות שנזרקות מתוך הראשים
של חתני שמחה
שעומדים עכשיו ומכים על חזם
"אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי..."
וכולם מרגישים שאלוהים עכשיו בעדם
ונחת כעת.. איזה יופי... איזה יופי...

ולמה רק אני מרגישה מבפנים
מוכתמת
בעסיס רימונים?