|
בתי קולנוע רבים היו בשנות השמונים בירושלים. רובם שכנו מטר אחד לפני השני. בעיקר במפגש של בן הלל והלל. היכן שמסתיים המדרחוב ומתחיל גן העצמאות.
היו שם קולנוע אורנע. קולנוע אוריון. רון.אורגיל ועוד. אי שם מעבר לרחוב יפו היו קולנוע מיטשל וקולנוע אדיסון.בכל האולמות ללא יוצא מן הכלל היה ריח מיוחד באוויר- ריח הפופקורן.
ליד אגריפס שכן קולנוע עדן שבערוב ימיו הקרין סרטי פעולה.. אך מסוג שונה לחלוטין...
ימי השיא של אותם בתי קולנוע היו שנות השמונים. משנפתחו הקניונים הגדולים ירדה גדולתם של קולנועים אלו והם נסגרו ושקעו בתהום השכחה הקולקטיבי.
והנה אנו חוזרים אל כפר הנוער דירושלים בשנות השמונים העליזות ואל התלמידים של אותה כיתה שהצמיחה את מוקי אבנרי הידוע לנו מהסיפור "חידון הטבע" ואלאן הידוע. ואת רן מורי השובב בעל הטירוף המדליק שלא שם על אף אחד וקדושוביץ המשתרך אחרי חבריו וכהן העולה החדש ואהרון ג'יבלי האסטרונאוט ומוני באבא ואלי סנטו וכל שאר התלמידים שכל אחד ראוי לסיפור בעל אורך מלא ואת הפלפל והמלח שאותו זורה הרב משה בואנו אותו ס"ט תמהוני דובר לאדינו אשר נתגלגל בגלגולי העתים עד אשר נחת כצלחת עב"מ בלב המאפליה של כפר הנוער דירושלים ותפס שם עמדת כח.
הנה אהרון ג'יבלי. הפעם הפוקוס יתמקד בו. הלה היה אסטרונאוט רחפן ממשפחה עשירה. אף נעלם לעתים מן השיעורים ועוקב במבטו אחרי הנערים שנתמזל מזלם וזכו להכיר מעט מבנות המין היפה. למשל מוקי אבנרי שזכה להכיר את אפרת ארמטורה ועזב את בית הספר. רן מורי השוויצר והערס שזכה להכיר את שירן מן השכונה. ואלאן שזכה להכיר את דניה ועבר עמה לבית ספר אחר.
כל חייו בכפר הנוער היה אהרון התימני השקט אוכל עצמו לדעת והיה מצפה להכיר עלמה מבנות המין היפה למען יוכל לשבר דעתו ולהרחיב אופקיו. כתימני שלועס גת אשר מגבירה את חשקו של אדם היה ג'יבלי אוהב נשים מושבע. אך הסתיר זאת תחת מסווה אפיפות ומשקפיים עבות שטרם נודעו בכל הארץ.
אך ביום סתי ואחד בשנת כיתתו הי"א נשתבר מזלו של ג'יבלי.
באחד מן הימים הופיע בכיתתו והוא חסר משקפיים ועדשות לו. קדושוביץ רכן לעברו וקרא:
"ג'יבלי זה אתה?"
"אכן זה אני. עם עדשות!"
"אתה חתיך" אמר אלי סנטו ולא בציניות " רק צריך להרטיב טיפה את השיער"
רן מורי לא החמיץ הזדמנות ונתן כפה מאחורה לג'יבלי. ג'יבלי נתן בו מבט מלא משטמה וכן ז'ק וכהן בני בריתו של ג'יבלי.
והנה שיחק מזלו של ג'יבלי בשנית. הוא הלך יחד עם כהן העולה החדש, לגרד כרטיס חישגד אצל ליאבוביץ במורד הגבעה וראה שלהפתעתו זכה בחמש מאות שקל! וההוא לא ידע את נפשו ורקד מעין ריקוד אינדיאני יחד עם כהן בחנות ובעלת החנות ליבוביץ' שדמתה למלפפון חמוץ אך לבה היה זהב טהור לחצה את ידו ואמרה:
"ישר כח!" והעניקה לו כוס ברד במתנה.
שני המיודעים החליטו להבריז מכפר הנוער וללכת לראות הצגות יומיות ככל שיאפשר להם הזמן. הם חמקו בלאט משער הכפר בערך בשעה שתיים בצהריים ושירכו רגליהם לקו האוטובוס שיוביל אותם במהרה למרכז העיר. שם הרי מרוכזים רוב סרטי הקולנוע. אך לפני כן, הרטיב ג'יבלי את שערו כעצת אלי סנטו וקנה קרם לחות לפני כן.
בדרך ליד שער הפנימיה פגשו השניים את רן מורי השעלול. הוא ראה אותם עליזים וטובי לב ושאל:
"לאן?"
"זכינו בחישגד ואנחנו הולכים לבזבז את הכסף בקולנוע" אמר כהן זחוח וטוב לב
"אהההה. ומה איתי?" אמר רן
"ברצינות? אתה ממש לא בא בחשבון" אמר ג'יבלי
"חתיך חתיך אה? גם מרים ת'אף!"
רן רצה לתת לו בעיטה. הוא הרגיש מושפל וצעק:
"יא סוציומט חרא!"
כדרכו בקודש הוא החליט לנקום.
היה מן קוד לא כתוב שאין משטנקרים תלמיד אחד על השני. רן מורי שמר בקנאות על הכלל הזה ככל שזה נגע לו. אך כשזה נגע לשני תלמידים לא כל כך מקובלים הוא פשוט הפר את הכלל.
הרב בואנו עמד ליד תיבת ההודעות המיועדות למחנכים הוא ראה פתק לבן בולט. הרים אותו וקרא:
"ג'יבלי ומנשה כהן ברחו מהפנימיה ומהשיעורים והם הולכים לבזבז יום שלם בקולנוע"
"בהאאא אדיו סנטו! שני תלמידים בן פורת, לה דולסה הולכים בדרך בן בעור! אדיו סנטו ! אני אראה להם מה זה!בושה בושה! חוצפה דל אזנו בן גמאיו"
הוא כבר ידע מה לעשות. הקולנועים היו מוכרים לו עוד בתקופת המנדט
טוב בקיצור ולעניין. שני המיודעים נכנסו בהתחלה לקולנוע מיטשל וראו את הסרט פרחים בעליית הגג וגם הספיקו לבכות את מר גורלם של הילדים שנכלאו בעלייה בעצת הסבתא הקלפטע ואחרי כן הלכו לראות את הסרט "צבעים" המספר על בני התערובות החיים להם בשלום או בשנאה בכרך הגדול ניו יורק. בשעה שמונה הלכו לקולנוע אור לראות את "בוקר טוב ויאטנאם"
באמצע הסרט ראו השניים בת תשחורת. עלמה קצת שחרחורת, תמירה ורזה פוסעת עם עוד נערה לעבר המקומות בהם ישבו.שתיהן לבשו מכנסיים, כמנהג בתי הספר החילוניים. לרגע ג'יבלי הסתכל בה והיא הסתכלה בו.בלי כוונה ומרוב אפיפות הוא שם לה רגל ואז מעדה ונפלה. וכל הפופקורן נשפך.
"קרה משהו? את בסדר?" אמר
"הו, הכל בסדר" אמרה
"אני אקנה לך פופקורן חדש!" אמר ג'יבלי והלך יחד עמה מיד למזנון והזמין לה פופקורן.
בינתיים ישבה השנייה. רותי שמה, נערה ג'ינג'ית מלאת חיים עם מיליון ואחד נמשים, (נחמדה מאוד מאוד) ליד כהן ושאלה:
"מאיזה בית ספר אתם?"
"אנחנו מכפר הנוער דירושלים" אמר כהן
"אנחנו מעמית גונן" אמרה והוסיפה "זה בית ספר דתי פלורליסטי –בנים בנות. אתה רואה, אפשר ללכת עם מכנסיים"
"אח אח אצלנו רק בנים" אמר כהן במין צער
"מאיזו ארץ אתה?" שאלה
"אני מאירן. ברחתי לפני שנתיים"
הם המשיכו לדבר ובינתיים בא ג'יבלי עם הנערה, ענת שמה, ואמר לכהן:
"תראה איזה עולם קטן. גם היא גרה פעם ברמת גן כמוני ובמרחק של רחוב אחד מהרחוב שלי!"
"וגם היא תימניה?" שאל כהן
"אכן, אכן" צחק ג'יבלי,
הם אמנם התמקדו בסרט אבל גם התמקדו בידידותיהם החדשות. הזמינו להם עוד פופקורן וכוס קולה ושוקולדה.
"מאיפה לכם כל כך הרבה כסף?" שאלה רותי הג'ינג'ית בסקרנות
"ג'יבלי זכה בחישגד בחמש מאות שקל!" אמר כהן
"ואז יצאנו לחגוג" התערב ג'יבלי.
הסרט נגמר. כהן היה עייף והזוגות הטריים החליטו להתפצל. כהן הלך עם רותי לבורגר ראנץ' ובעצם כך ניצל מהעתיד הצפוי לו... ואילו ג'יבלי וענת המשיכו לכיוון בית אגרון לראות עוד סרט.
"כיף להיות איתך" אמר
"כיף להיות עם חתיך כמוך" אמרה והוא הסמיק.
והנה על אם הדרך. על הכניסה של התור בבלקון הקטן איפה שמוכרים את הכרטיסים.שמה ליד נחלת שבעה ראו השניים אשה קבצנית, שמנה מאוד. היא הייתה כפופה מעט וכשראתה את ג'יבלי עם ענת מלמלה:
"יש לכם שקל לאשה זקנה?"
ג'יבלי הביט בה טוב טוב ואמר:
"למה לך קול קול כך עבה וזיפים?"
בין רגע הזדקפה הזקנה והנה נגלה משה בואנו במלוא הדרו:
"חוצפאן, זיפת אל עמא! תלמיד חצוף ומחוצף!"
"תברחי תברחי" צעק ג'יבלי לענת "זה משה בואנו מהפנימיה!"
ומיד הם לקחו את הרגליים וברחו לכיוון גן העצמאות. בואנו לא החמיץ את המצוד זרק מעליו את התחפושת ורדף אחריהם בריצה שלא הייתה מביישת קרנף לימפופו בסוונה של נגורו נגורו.
משה בואנו רץ מאחורה והזוג הטרי מקפץ ומקפץ.
והנה רץ בואנו השמן וצבר תאוצה כמו טיל בליסטרא ובמקרה עבר ברחוב אוטו לבן מסוג מיצובישי ובואנו רץ ומרוב משקלו שבר ראי אחד מצדו של הנהג. ובואנו עצר מתוך בושה והנהג ירד מרכבו למראה הנזק. וזה היה נהג ערס (רחמנא ליצלן) עם גופיה ושפם שלא היה מבייש את עמיר פרץ ושחקנים של סרטי תועבה...
"אני אפוצץ אותך!" סינן לעברו של בואנו
"קרידו מיו! אני מצטער. אשלם לך כל נזק!" סינן בואנו והרים את המראה
"זה יעלה לך ביוקר! " סינן הנהג בצעקה של ממותה
"בר מינן! קצת רחמים לוס פקאדוס!"
"אתה מדבר לאדינו?. יש הנחה לדוברי לדינו" אמר הנהג בשמץ של התרככות
"סי, יליד העיר העתיקה. משפחת בואנו!" אמר
"ואני חיים ממשפחת ולירו, סמטת התפוחים בעיר העתיקה"
"אתה הבן של בוליסה לונה וליאון? אתה זה שעשה בר מצווה בבית כנסת של אוהל משה?"
"אכן כן" סינן בעל השפם " זה אני"
"ואו. זרקתי עליך סוכריות דל שקדים עם סוכר. זה היה לפני שלושים שנה!"
"אכן כן, ואבא שלך הביא לנו שלושים לירות! חצי מזה בתור הלוואה"
"אז טוב ששברתי לך ת'מראה. ככה אני מחזיר לנו את הכסף" צחקק בואנו
"טוב.לא יעזור לך אתה תשלם על זה בטבין ותקילין" אמר ולירו
שני המכרים הותיקים –חדשים נשענו על האוטו והחלו לספר זכרונות על גבי זכרונות ועזבו את הזוג לאנחות...
ענת ואהרון ג'יבלי נשארו חופשיים.
"מה השעה עכשיו?" שאל ג'יבלי
"תשע וחצי" אמרה
"היה נהדר בלעדי הבואנו הזה. אבל מה עוד נשאר לעשות?"
"הלילה עוד צעיר" אמרה ענת " בוא נרד לתל אביב, לחוף הים"
"הולך, אמר ג'יבלי
הלילה הצעיר מצא את השניים הולכים לכיוון כיכר ציון. שם לקחו מונית שירות ההולכת תל אביבה.
הלילה הצעיר מצא את משה בואנו מסב עם חיים ולירו לכוס קפה באחד מבתי הקפה של העיר.
כל הזכויות על היצירה הצגה יומית שייכות למחבר/ת היצירה . |
