דם וסתיו בקיץ

רסיסי חיים  מתערפלים

כאותם פתיתי שלג

בסתיו הקר בארצך

נישאים ברוח המצליפה

כמו מגרשים

ספסל מיותם,  תחת שמי ברזל

הד צעדים קשה

ענפי עצים נעים גלים

כמו בוכים קור שהקדים

את, ידייך עמוק בכיסי מעילי

דווקא

וקר לי וחם לי

כואב שמח ונשבר

בידי כבר כרטיס החזרה

בוער

כמו בדלי נרות

הנלחמים אי כלותם

בבשורת הסוף

לעולם תהיי כרוכה על ליבי

כסימני תפילין להוד לב צמא

אם בחורף בקיץ או באביב

בסתיו- לא אדע

כתמר עלתה אהבתינו

תמה

כשטף מים פתאום במדבר

אך דומה כי ידוע ידענו

ימי אהבתינו קצובים, זה מכבר

כמו מפגש המים עם עוולות המלח

ארץ אוכלת אוהביה

נדונה לחרב

דם ושתיקה

אמרת לי שפרחי ציפורן

מאריכים ימים

ואני- האמנתי.

ראי,

בימים אלה, אני ענן צמא מים

מתגעגע- פריחת השקדיות