התימני שחיפש את הראוטר שלו

המחשב נתקע, ולא, זה לא בגלל שהעמסתי עליו יתר של דברים, או בגלל החום הרב שרבץ באותו היום. המחשב נתקע, כך סתם. לפתע פתאום האינטרנט באמצע הסדרה קפץ, והכל נתקע, פתע.

אז הלכתי לפינת האוכל שמה נמצא הראוטר (מודם) שמפיץ את האינטרנט לכל רחבי הבית, נגשתי אליו, ובמקום נמצא בכלל באר. באר. של ממש, באמצע הבית. "מי חפר כאן באר??" שאלתי . אך תשובתי נותרה ללא מענה כי לא היה איש בבית באותה העת. הסתכלתי פנימה, בתוך הבאר, וחשכה רדפה אותה. לקחתי מזלג מלוכלך מהכיור וזרקתי אותה אל תוך הבאר ולאחר שניות אורכות שמעתי רשרוש מים. "זה מוזר." לחשתי. החלטתי לרדת פנימה, אולי הראוטר של האינטרנט נמצא שמה, איכשהו שחפרו אותה הוא בטח נפל בתוכה. אז לקחתי מהאמבטיה את הווילון שלה, קשרתי אותה סביב צווארי והפכתי אותה למצנח וקפצתי אל תוך הבאר כשאני מרחף בה. הבאר תחילה הייתה חשוכה לחלוטין, לפתע ראיתי כיסא נדנדה מעץ, משוגע צוחק ומרחף לו, כשהוא חוזר על כמה מילים ללא כל מטרה. התקרבתי בהתרחפותי אליו, ועליו התיישבתי. "גמל שלמה, לא יודע למה" הכיסא חזר ואמר "מה זה אומר?" שאלתי אותו בתמימות "גמל שלמה, לא יודע למה" הוא חזר ואמר.. ונקרע מצחוק כשדמעות יוצאות לו מעניו "מה כל כך מצחיק? אתה יכול להסביר לי בבקשה?" שאלתי אותו בפשטות "גמל שלמה! לא יודע למה!!" הוא אמר בנשימה אחת. שתק. סובב את עיניו לכל עבר כאילו מחפש דבר מה. ואז בפעם המי-יודע-מה נקרע מצחוק כשרוק מלא שבבי עץ עף מפיו. "עזוב, אתה, אתה לא רציני.." אמרתי לו וקפצתי ממנו הלאה לתחתית הבאר. "רק רגע, צב" כיסא הנדנדה אמר, משהו אחר לשם שינוי. "חזרתי אליו "אתה מוכן להסביר לי סוף – כל סוף?" שאלתי אותו כבר בחוסר נוחות . "תבין, צב, יש גמלי שלמה, שאינם יודעים למה, ויש גם אוהלים שבהם יש רק רוח." אמר "זה עדיין לא ברור לי הכוונה שלך כיסא נדנדה, ואין אני צב." השבתי לו .

"בו, בו ואשיר לך על מה ;

היו היה מר שניצל שקפא במקפיא -

הוא רק רצה להתחמם,

אך מר מיקרוגל יצא למסע

ומר תנור מלא העלה אבק.

מר שניצל בכל זאת פתח את המקפיא,

וקפץ ממנו, כשרק שכב על הרצפה עשר שניות

בא גמל שלמה, חבר של חבר של השניצל,

שאל אותו : "מה מעשיך כאן על הרצפה מר שניצל?"

"אני רק רוצה להתחמם," השיב לו מר שניצל

"בוא, אעזור לך." אמר לו הגמל שלמה.

הלך, נעלם לכמה שניות הגמל שלמה וחזר לאחר מכן

עם פיתה. "קודם כל, הכנס לפה," אמר הגמל שלמה למר שניצל.

וכשראה הוא שמר שניצל מתקשה לזוז על הרצפה בכוחות עצמו,

דחף אותו בכוח אל תוך הפיתה. "עכשיו, למה?" שאל אותו השניצל

"לא יודע למה" השיב הגמל שלמה לשניצל, ונתן בפיתה ביס.  "

"סוף!" אמר לי הכיסא הנדנדה . "איזה שיר - לא שיר מוזר" השבתי לו וגירדתי בעורפי "לא-יודע-למה!" הכיסא נדנדה אמר ונקרע שוב פעם מצחוק "טוב, אני בכלל כאן בגלל שהראוטר של האינטרנט שלי נעלם ואני לא יודע למה, ואני באמצע סדרה. ואני קפצתי לתחתית הבאר בשביל לנסות לראות האם הוא נפל לפה למטה איכשהו בטעות. ועכשיו אתה סתם מבזבז לי את הזמן, כיסא נדנדה מזויין." אמרתי לו, וקפצתי ממנו מטה כשאני מרחף קלות עם הווילון של האמבט . "רגע!" שמעתי אותו צועק לעברי שוב פעם "הנה המזלג שלך, צב." הוא אמר לי כשהייתי ממש מתחתיו, המזלג נפל לכיווני, חתך את המצנח שלי ואני נפלתי ארצה לתחתית הבאר במהירות. נפלתי ונפלתי וכבר מרוב שהייתה בנפילה ממשוכת והכל היה חשוך לא הרגשתי שאני בכלל נופל למטה, אלה חשבתי כבר שהפסקתי ליפול ואני כרגע סתם מרחף לי באוויר. ידעתי שאני עובד על עצמי עם ההרגשה הזאת. כי הכל היה חשוך, וכשאתה נופל בחשכה ללא הפסקה אתה כבר מאבד את הרגשת כוח הכבדה. אתה כבר נהפך להיות כוח הכבדה  בכבודו ובעצמו. ורק מה שרציתי זה להתחבר שנית לרשת, לראות סדרה. קרני אור כחולות הופיעו מתחתי, הסתכלתי מטה וראיתי שתכף אני מגיע לחדר צדדי המוקם לו בצדי הבאר. התכוננתי לתפוס להיאחז בו ולראות מה הוא מכיל והאם אני יכול דרכו לתפס את דרכי שנית למעלה. אז זה מה שקרה, וברגע הנכון תפסתי ברצפתו, הרמתי ת'עצמי ונעמדתי לשם שינוי על רגליי.

ראיתי שאני נמצא בחדר שהוא מסדרון ארוך, רצפתו משבצות שחורות לבנות, קירותיו ותקרתו הם מסלע חום מלוטש וקרן אור כחולה תכלת מגיעה מתוכו. אז התחלתי להתהלך אחרי האור הכחול, עליתי במדרגות, קפצתי מעל תהומות, נלחמתי נגד נחשים ואפילו הצלתי כמה נסיכות במצוקה. וכל הזמן הזה רק התחלתי אחרי האור התכלת הכחול, אולי סוף כל סוף אקבל את התשובה, שהיא כבר לא איפה הראוטר שלי, או מה זה הבאר המוזרה שנוצרה, אלה מה זה רק הקרן אור הכחולה הזו שמגיעה משום מקום והיא האינסוף. הרבה תהיות וניחושים עלו בדעתי כל הזמן הזה. עד שהגיע ה ז מ ן וראיתי שהקרן אור התכלת יוצאת מחלון שקוף ועגול שממוקם לו באמצע של דלת ענקית ועבה. שמתי ידיי על הידית, ודחפתי אותה בחוזקה ופתחתי את הדלת ואור כחול סנוור את עיניי וצרב לי בהם קלות. אז גירדתי אותן, מצמצתי אותן, "לפעמים גם אור כחול בוהק יכול להיות חשכה" שמעתי מישהו אומר. והוא היה נשמע לי כמו הכיסא נדנדה. לפתע הרגשתי שאני צונח שוב, ואיכשהו מתיישב. "לא- יודע-למה!" שמעתי את הצחוק של הכיסא הנדנדה "ועיניי היו מסונוורות לחלוטין מהאור הכחול.  "זה הכל סתם- כאן- סתם." הכיסא נדנדה אמר בקולו הלעגני "פקח את עינך" לי הוא לחש והרגשתי שאני קמתי, ואני נמצא באמת על כיסא נדנדה, בחדרי, כשהלפטופ על ברכי והוא תקוע עדיין באמצע קטע בסדרה. "האינטרנט.. והכל היה רק חלום... הגיוני.." חשבתי לתומי . קמתי שוב פעם, הלכתי לפינת האוכל, הראוטר היה שמה, כשהנורה הצהובה שלו מהבהבת מדווחת על תקלה. עברתי ליד הפריזר, כשלפתע ראיתי שניצל זרוק על הרצפה.

חבל שאין לי פיתה.