רעב

תודה גליה יקרה, תודה על הנימה האישית שהוספת לתגובה. סיפורך הזכיר לי מה שסיפרה לי סבתא שלי. במחנה הריכוז חלקו את מנת הלחם בערב. פעם סבתא שלי החליטה לשמור את המנה שלה לבוקר כדי שתאכל לפני היציאה לעבודה. היא החביאה את המנה צמוד לגופה, אבל בלילה היא נגנבה ממנה. תחושת הכאב שהיא חשה אז, הגנבה הבלתי אנושית הזו לוותה אותה כל חייה.

שבת שלום, שבת של שובע.

המון תודה דויד אחי היקר, לא על הפת לבדו יחיה האדם, אבל כשאין פת... החיים אינם חיים.

שבת שלום שבת של שובע

את כל כך צודקת, כשהרעב צורב את הקיבה... אני זוכרת את הסיפורים של סבתא שלי על הרעב הזה הנורא. אני זוכרת שסיפרה לי שלחם חילקו רק בערב, והיא שמרה חתיכת לחם מהמנה שקיבלה שתאכל אותה בבוקר לפני היציאה לעבודה. בתוך הבגד קרוב לגוף שמרה אותה - וגנבו לה את הלחם. כל חייה נשאה את התחושה הנוראה הזו, לא של אבדן הלחם אלא של הגניבה.

שבת שלום אהובה, שבת של שובע.

תודה על המילים המבינות. כשמדברים על רעב, תמיד עולים ושבים הסיפורים שסיפרה סבתא שלי "בוגרת אוישויץ".

שבת שלום חבר יקר ואהוב שלי.

קשה הוא הרעב התמידי. תודה אילה יקרה

שבת שלום שבת של שובע.

כל כך נכון, יום טוב ידידי. הרעב מונע כל אושר.

שבתת שלום שבת של שובע

אתה כל כך צודק נסים ידידי.

מרים יקרה, זה סיפורו של איש צעיר במלחמה. הוא קיבל מקום מסתור בכפר, אבל אוכל לא היה לו. במשורה נתנו לו.

כשבא לארץ, אוכל היה אצלו אובססיה. לאושר לא זכה עד שניפטר.

שבת שלום יקרה

שבת של שובע

מחבקת אותך

נורית